אחת מהטעויות הכי גדולות שהורה שמגלה שיש לילד שלו בעיה, קטנה או גדולה, היא להתמקד בבעיות ולהפסיק לראות את הילד. מאז שהתחלנו את כל הטיפולים לינאי מצאתי את עצמי כל הזמן חושבת רק על הלחץ סביב זה. טחנתי על זה בראש לכל מי שרצה לשמוע וגם למי שלא. וראיתי שאני שוקעת וראיתי שאני לא רואה עד כמה הילד שלי נהדר על מגרעותיו. ואז באחת משיחות הקיטורים חברתי אמרה לי דבר מאד חכם: הוא ילד נהדר וכל הקשיים שלו זה חלק ממה שהוא, אבל זה לא כל מה שהוא. עם כל מה שכולם אומרים לך את מכירה את הילד שלך הכי טוב ואת יודעת מה הוא צריך ובעיקר הוא צריך אהבה.
השיחה הזאת איפסה אותי לגמרי. וכשבאתי אחרי יום עבודה ארוך במיוחד רק רציתי לחבק את הילד שלי. דיברתי איתו והסברתי לו כמה הוא חכם וכמה אני סומכת עליו וכמה הוא נהדר.
וקיבלתי כל כך הרבה. אפילו משימות יומיומיות שבדרך כלל הן קשות עברו בקלות כי הוא שיתף פעולה והדגשתי בפניו כמה נעים לי כשהוא משתף פעולה בצחצוח השיניים וכמה השיניים שלו תהיינה בריאות וחזקות בגלל שהוא מקפיד על צחצוח.
הוא הגיע לנקודת עייפות מסוימת ביום ואני כבר יודעת שכשהוא מגיע לנקודה הזאת הוא מתחיל להתחצף. אמרתי לו שכשהוא מדבר לא יפה אני לא שומעת אותו. ואז הוא אמר לי: "אמא, אני אוהב אותך".
הבוקר בניגוד לבקרים רבים התעוררתי עם חיוך ענקי על השפתיים.ואני מרגישה שגם פה אני על הסוס. מדהים כמה שינויים אפשר לעשות רק בכמה ימים. גם עניין האוכל עובד די בסדר עם מקום לשיפור. אני מקפידה לרשום מה אני אוכלת, אני מקפידה לוותר על מעלית ואני שותה המון. ההליכה בסוף נפלה כי היה מאוחר מדי וכי פצעי השפשוף ברגל מההליכה הקודמת עוד לא החלימו. מקווה שהיום.
לבשתי היום ג'ינסים חדשים מספרד.הפנים שלי נראו רזים יותר. אין לי מושג אם ירדתי אבל אני מרגישה קלה יותר.
משמח לא להיות בצד המחליט אלא בצד המבצע לשם שינוי
כל כך חכם וכל כך נכון מה שחברתך אמרה לך. ואני אוסיף גם, שבדרך כלל אנחנו עובדים ומתאמצים בדברים שקשה לנו. צריך לתת כנפיים לדברים שקל לנו. לא חייבים להגיע להצלחה בכל התחומים. אפשר לרוץ קדימה גם בעיקר במה שאנחנו טובים בו. גם נצליח, וגם זה יתן ביטחון עצמי, וייתן רוח גבית גם לדברים הקשים. העבודה הסיזיפית רק בדברים טעוני שיפור היא מנמיכה, מתסכלת, מייאשת.
איזה יופי שאת מרגישה שיש שינוי ושיפור! אוי כמה שזה קשה לרשום כל מה שאוכלים. ולשתות המון. ולצעוד….כל הכבוד!
את כל כך צודקת שלפעמים יש נטייה לבחור בדרך הקשה ולא תמיד יש לזה סיבה טובה. אני כן בעד להתמיד ולנסות לשנות אבל בצעדים קטנים ולא בכסח.
זה מדהים כמה הפיזי משפיע על הנפשי. מאז שאני עושה יותר פעילות גופנית ויותר מקפידה על תזונה אני מרגישה הרבה יותר אופטימית ונמרצת. זה הקטע הכי כיפי בשמירה על משקל וכל פעם שאני על סף התפתות לזלילה לא מחושבת אני מזכירה לעצמי את זה.
לגבי השתיה המרובה זה לא שינוי גדול. ההרגל הזה נשאר לי מהדיאטות הקודמות.
והכי נחמד זה לגלות שאני פשוט יכולה. אני מנסה לא להגיע למצב של רעב ואני רואה שאני מצליחה בזה.
הפיזי באמת משפיע מאוד. גם ללכת לספר…אבל התעמלות, שקט, טבע, מדיטציה, אם אני מצליחה לבצע – מחוללים בי פלאות.
כל הילדים צריכים חיזוק חיובי, והוא לא שונה. זה רק ישפר את היחסים ביניכם.
תיקון: כל בני האדם זקוקים לחיזוקים חיוביים רק שמבוגרים פחות מקבלים אותם…
הנטיה היום היא באמת להתמקד בבעיות ולא בילד.
אותי שיגעו עם הבן הקטן עם כל מיני שטויות. הוא לא מחזיק טוב עיפרון וכו’
מזל שזה היה ילד שני ולמדתי שיש דברים שלא צריך להתייחס אליהם
מצד שני אני לא יכולה לצפות מגננת שמכירה אותו חודש להכיר את הילד שלי כמו שאני מכירה אותו.ולכן חשוב שאני לא אאמץ את נקודת מבטה אלא אהיה עם הילד שלי.
אני חשובת שהבעיה שלי היא שאני חננה שנוטה לתמוך בממסד ויותר ויותר אני מגלה שזה יכול להיות טעות.
כל הכבוד, ככה צריך! אני בטוחה שבכל דבר אפשר למצוא הנאה (מי שמדבר)
, לא סיפרתי לך אבל מאז השתפר מצבי, אני עובדת על עצמי חזק, כיאלו לפצות את עצמי על הסבל, כולל את הסבל לטפל בילד כשאת מרגישה רע, ובימים הלאה גיליתי שאני כל נהנית עם פושקין ומפושקין. היום בבוקר אימא שלי שאלה האם היה לו התקף זעם ואני אפילו לא זוכרת, ככה לא מתעקבת על זה
אני כל כך שמחה לשמוע. אני חשובת שכל פעולה יכולה להיות סבל ויכולה להיות כיף. תלוי איך מסתכלים עליה.
אני גאה בך מאוד על הכול!
יש לי כמה נקודות השקה עם הפוסט שלך, אני אכתוב גם כן אחרי הצהריים ותראי…
נשיקות והשקות {}
יקירתי הפוסט שלך מקסים!!!
גם את הרגשת לפעמים את מה שאני מתארת בפוסט?
הנטייה שלי קצת הפוכה – להתעלם מהאיבחון. יש בכך מידה של הדחקה, אולי. בלי קשר, אני מכירה את הימים הקשים של חוסר הסבלנות ואת הימים של החיזוקים החיוביים והזרימה הטובה…
אבל אתם הרי נותנים לה את הטיפול שהיא צריכה ואת ההזדמנות להתפתח. זה שאתם לא מתעסקים כל הזמן בזה כשאתם איתה זה רק ברכה.
תודה מותק {}
כמה נעים לקרוא פוסט אופטימי כזה, וזו באמת הדרך לרזות – לשתות הרבה, לא להתאבסס על שקילה, לא לאכול בהסח דעת, לטפס הרבה במדרגות וגם לישון, ככה היה כתוב בעיתון, מי שישן מספיק שעות מרזה בקלות.
החדשות הכי טובות ששמעתי מזמן
מהקטע של להישקל באובססיה לא נגמלתי ואני גם לא ישנה מספיק (זוממת על שנ"צ ביום החופשי שלי)
באמת יש נטייה להחליף עייפות וצמא ברעב.
אני רק מקווה שאתמיד.
תודה על הפירגון.
חיזוקים חיוביים בד"כ מניבים פירות.
יש משהו שובה בהתנהלות שלך 🙂
🙂 אני כל הזמן אומרת לעצמי, שרק אמשיך ככה.
דווקא אצלי הרגשתי שזה היה להפך. ההורים שלי לא הפסיקו להתמקד בבעיה מרוב דאגה וזה רק זיהם את המערכת יותר ויותר כי ככל שיותר ויותר התעסקו איתי נחשפתי ליותר ויותר דברים שלא הניחו לי שקט נפשי…
לפחות אתה מבין שהם עשו את זה מתוך דאגה. למה אתה מתכוון ב"נחשפתי ליותר ויותר דברים" . כנראה שזו טעות הורית נפוצה אבל הורים עושים טעויות וצריך לזכור את זה.
יותר ויותר פסיכולוגים שפגשתי גרמו לי רק יותר ויותר להסתבך ולאבד את הצפון.
לא כל טיפול מתאים לכל אחד.
לי שתי הספיכולוגיות שהלכתי אליהן בחיי (פעם כילדה ופעם כמבוגרת) עשו רק טוב.
אכן זהו דבר שקורה, כאשר יש לילד קושי ובמיוחד אם בגן או בבית הספר מרבים להתלונן עליו, אנו ההורים מתחילים לראות את הבעיה ושוכחים את הילד עם כל המאפיינים הנהדרים שלו. החלטת החלטה נבונה וחברתך הציעה לך הצעה חכמה.
יש לי חברה חכמה 🙂
אני מתחילה להבין למה כל כך הרבה התעסקתי בזה. יש לכל דבר רווח משני והרווח המשני שלי מההתעסקות והבחישה היה להגיד לכולם, תראו כמה אני אמא נהדרת ומודעת שמשקיעה בילד שלי . אני מזכירה לעצמי עכשיו שההגדרה שלי כאמא טובה לא צריכה לבוא על הגב שלו.
כל הכבוד לך! לפעמים צריך לעצור את עצמך בזמן, לפני שאת נותנת לעצמך להסחף בהתנהגות שלא בריאה לך ולילד.
נשמע כאילו הוא מודע לזה שאמא אוהבת אותו מאוד, וזה הכי חשוב.
הוא מודע כי אני חופרת לו כמה אני אוהבת אותו בוקר וערב. עכשיו יותר קל לי איתו גם בסיטואציות לא קלות. אני יותר בטוחה במה שאני צריכה לעשות ואני משדרת לו ביטחון. אני מקווה שהוא ימשיך להרגיש שאני אוהבת אותו.
הצעיר שלי (מחרתיים בן 16) אמר לי לא מזמן, שכשאומרים לפחות 17 פעמים ביום שאוהבים זה מתחיל לעשות זילות לזה. אני אומרת יותר מדי. כשאבא אומר פעם ביובל זה יותר משמעותי…
גם אצלנו זה ככה אבל גם הילד אומר לנו הרבה שהוא אוהב אותנו וזה נהדר לשמוע כל פעם מחדש.