תגית: התפסן בשדה השיפון

אני גדלתי והוא לא

רגיל

אני מרגישה שכאשר אני קוראת מתרחש תהליך של חיבור ביני לבין הגיבור או הגיבורה של הספר. כיום החיבור הזה קורה בפחות עוצמה בהשוואה לעבר. בגיל ההתבגרות הייתי ממש מצליחה לדמיין את חיי בתוך עורו של הגיבור. אני זוכרת למשל את חוויית הקריאה ב"תפסן בשדה השיפון" כחוויה כזאת. כמו הולדן קולפילד אני חושבת שמגיע גיל כזה בו חווים את עולם המבוגרים כעולם צבוע ומתחברים לצורך של הולדן לבעוט לכל הכיוונים. הספר מאד סחף אותי וקראתי אותו בכל פעם שהיה לי יום מגעיל בבית הספר או תקלים עם הסביבה (והיו לא מעט) ומאד ניחם אותי לדעת שיש עוד אדם שמרגיש כמוני ומתגעגע למשהו מהתום של הילדות . לפני כמה שנים ניסיתי שוב לקרוא את הספר והרגשתי שהוא חי בתוך ציפיה לא מציאותית ושופט בצורה לא הוגנת את הסביבה שלו. ובעיקר הרגשתי את הצורך להגיד לו פשוט לנוח כבר.

מעניין איך הולדן היה חי בסביבה של היום. האם היה לו בלוג? האם הוא היה מוצא נשמות תאומות בווב?

מודעות פרסומת