והנה הגיע שוב יום שישי

רגיל

התחלתי את התקופה האינטנסיבית של ההדרכות ונזכרת בתחושת העייפות המחסלת של יום אינטנסיבי אבל אני מודה שעד כה גם ביום של שלוש הדרכות, שתיים מהן רצופות זה עבד יפה בזכות קבוצות טובות ומשתפות פעולה. דבר שהוא לא מובן מאליו אבל יש לקוות שזה יהיה הרוב.

 

עוד משבר בית ספרי ועוד שיחה ביום שישי (היי שלום יקיצה טבעית) אבל בעקבות המשבר מצאתי את הזמן להיות עם הבן שלי ולנהל איתו שיחה שממש התפתחה יפה והבנה יותר בהירה לגבי איך אני צריכה להתנהל ולהיות יותר נוכחת בחיים שלו. היו כמה דברים שהתפוררו לאחרונה כמו ארוחת הערב המשפחתית. זה התחיל מכך שטוליו החליט כצעד דיאטתי להפסיק לאכול אחרי שש בערב וזה המשיך כשאני הגעתי בשעות מאוחרות ונן לא היה רעב וכל זה הפך למבאס ממש. אתמול הכנתי לנו סלט וישבנו בהרכב מלא וזה נשמע כמו משהו שנכון להתעקש עליו ברוב הימים.

 

מזל שיש עכשיו הרבה תכניות שגם נן וגם אני נהנים מהם וצופים בהם יחד וזה זמן איכות אמיתי ולא מאומץ. צוחקים יחד ונחים .

 

כפיצוי על השיחה הלכנו לבית קפה לאכול ארוחת בוקר זוגית וזה היה מעולה ונתן לי את האוויר שאני צריכה.

 

קיבלתי תמצית חדשה של פרחי בך שעוזרת לי להבין ולהגיד מה אני רוצה. תמצית קצת מסוכנת אבל הרגשתי שמשהו משתנה בהתנהלות שלי: הצגת גבולות ברורים בהדרכות, למשל וגם להעמיד כמה מרצות נלהבות מדי במקום ולא בצורה שתהיה לא נעימה. המון דברים שלא עובדים נובעים ממסרים עמומים וחוסר בהירות והייתי צריכה את הבהירות הזאת.

מנצלת את התמצית לבקש שלא נפתח דיון על יעילות פרחי הבך.יודעת שיש כאלה שלא מאמינים בזה ופשוט אין לי כוח לדיון.

 

חוץ מזה אחותי התקשרה לבקש עזרה לעבודה של אחיין שלי וזה אף פעם לא קרה בעבר אבל כיף לגלות שגם היא מתמודדת עם מקומות לא פשוטים באימהות. היא אימא ממש מעולה .

 

הלכתי לספר שלי. משהו חצי ספונטני והוא עשה לי תספורת יפה ופרגן לי על הצביעה הביתית. שינוי שעשיתי לאחרונה כי נמאס לי מבזבוז הזמן הגדול במספרה. אבל עכשיו יש לי גם תספורת חביבה.

 

השכנה שלי ואני מתקרבות. היא גרה דלת מולי והילדים עוברים חופשי לבית שלנו . אני משאילה להם ספרים (פעם ספרנית תמיד ספרנית) והיא נתנה לי מהאבוקדו שלהם. עצם התחושה שיש פה ערוץ תקשורת פתוח ויכולת  לסמוך על מישהו עד כדי לתת את המפתח של הבית. אני גם אוהבת מאד את הילדים שלה.היא מתגברת על תקופה קשה של הליכי פירוד עם בעלה ואני רואה שזה עושה לה טוב.

 

הולכת לעשות את המרק הראשון לעונה. מרק כתום. מרגישה שהמון זמן לא בישלתי וזה נחמד.

 

חוץ מזה היינו בשבוע שעבר במשתלה וקנינו עציצים חדשים והמרפסת מקבלת צורה.

מודעות פרסומת

החידושים הקטנים בחיי

רגיל

אני מתחברת לטרנדים באיחור אופנתי ולאחרונה נפלתי באייהרב. זה התחיל מהגילוי שעל ויטמינים ותוספי מזון שאני צורכת אני משלמת פחות וזה הפך לביקור וירטואלי בסופראקזוטי, בחברות בקבוצת פייסבוק ובגילוי שההזמנה שעשיתי (צבעי שיער ורוטב סאטה וגם שפתון) הייתה ממש שווה וגם הגיעה במהירות עם שליח. גם ההתרגשות של לפתוח את הקופסה היא חלק מהחבילה.

בינתיים אני עושה לי מעין רשימה של דברים שהדליקו אותי כדי לעשות הזמנה בקלות אבל לא להגזים עם זה כי הקלות הבלתי נסבלת של הזמנה באינטרנט יכולה להפוך את הבית שלי למצבור של חפצים לא שימושיים ואת הארנק למדולדל יותר מאי פעם.

 

אני אוהבת את העידן הזה שמאפשר להגיע להרבה מוצרים שווים בזול ממקומות שונים בעולם אבל עדיין רוצה לדייק ולהזמין רק את מה שאני צריכה. אני למשל כמעט לא מזמינה בגדים לעצמי בגלל שאני יודעת שהפיתוי גדול ושקל ליפול בזה.

 

וחוץ מזה סתיו שמצליח לדכדך אותי ולשמח אותי במקביל. הדכדוך נובע מהצורך התמידי להתכרבל במיטה שסותר את הצורך להיות אדם מתפקד ועובד. ומצד שני הקרירות כיפית לי וגם הגיוון במלתחה. נמאס להזיע.

 

בזמן האחרון היו לי הרבה מפגשים חברתיים וזה גם כן משמח אותי מאד בעיקר העובדה שאני עדיין מצליחה להוסיף גיוונים לחיים שלי. 

 

ואפילו מדגדג לי לעשות דוקטורט אבל זה משהו שכרגע יושב אצלי כרעיון לא מבושל לא ברור לי מתי ואיך ואפילו לא במה. אני מרגישה צורך דחוף ללמוד משהו ועדיין לא בטוחה מהו הערוץ שהכי מתאים לי. כמובן לא דיברתי על משתלם כלכלית, זו בעיה בפני עצמה. ועוד דבר זה גם המחשבה על הויתורים שכרוכים בזה. עוד לא שם כנראה.

 

קראתי למועדון הקריאה הירושלמי את "אחיות הגורל" של טרי פראצ'ט וזה ספר חמוד ומהנה ואני ממש שמחה שגיליתי אותו.

 

החלטתי שעכשיו מה שלא יהיה אני מפרסמת פוסט קבוע ביום שישי.קיבלתי את הרעיון מבלוגרית נהדרת שאני קוראת כבר תקופה . שמצדה אמצה אותו מרן בן זיק אז אני שומרת על הקרדיט.כיף לי שהיא התחילה לפרסם סדיר אחת לשבוע פוסט.

 

 

אשמה הורית

רגיל

התקף של אשמה הורית הוא אחד ההתקפים המסוכנים לי ביותר. לא מספיק בבית, עובדת יותר מדי, כשאני מנסה להגיע ממש מוקדם לעבודה יש לזה הרבה יתרונות אבל ההיעדר שלנו בבוקר גם כן ממש לא אידאלי.

ואני לא טיפוס של בוקר, חד משמעית.

ושוב העבודה ממלאת תפקיד משמעותי ושוב שעות ארוכות מאד ולצאת בחושך ולחזור בחושך ואני שוב פוחדת מחוסר האיזון הזמני. כן זה זמני, אחרת לא הייתי שם. 

מרגישה כאילו אנחנו מושכים את השמיכה של הזמן לכל הכיוונים וכמעט תמיד היא נקרעת, וגם אני.

אני עושה גם דברים משמעותיים שעושים לי טוב , קוראת, נפגשת, חיה. ולא הייתי מוותרת על זה. לא הייתי מוותרת על כלום, למען האמת.

וההורות קשה לי, התקשורת קשה לי, לנהל מרחוק את העניינים קשה לי.

לא באמת מצליחה לשחרר, נאבקת על כל גרם שליטה שקיים.

 

ובבקשה לא להציע לי פתרונות. מרגישה שאני מקבלת יותר מדי פתרונות מכל הכיוונים וזה לא באמת ישים או עוזר.

כשהאגרטל מוכן הפרח מופיע

רגיל

אני מתה על התקופה הזאת בשנה קצת לפני תחילת שנת הלימודים כשחוזרים לספרייה בטפטופים וגם מתחילים להגיע סטודנטים חדשים ולמרות החששות לגבי כל מיני פינות שלא נסגרו (בעיקר בגלל עיכובים שלא תלוים בי) כיף לחזור להדרכות וליעוצים וכיף לראות אנשים ששמחים לחזור ולראות אותי. וכיף גם שיום העבודה עובר בטיל בגלל עיסוקים רבים.

אני יודעת שהאינטנסיביות הזאת עלולה לעתים להיות קשה והאהבה של הסטודנטים לעתים חונקת ומתלווה אליה תלות אבל כל שנה אני גם משתפרת בתמרון בין גורמים ובלשים גבולות וגם בלהשאר רגועה ולא להתעצבן בגלל שטויות כאלה ואחרות.

 

החזרתי את האגרטל הקטן שאני שמה בו פרחים לשולחן העבודה שלי  ובאותו יום קיבלתי במקרה ורד מאחד הסטודנטים. האגרטל היה כבר מוכן לקלוט אותו.

 

והייתה לי שיחה כיפית עם הבריסטות בקפה החביב עלי שחלקן סטודנטיות פה. 

 

וגם עם נן דברים משתפרים בתקשורת שלנו וזה נותן תקווה.

 

שתהיה שנה מעולה.

אז מה קורה כשלא כותבים

רגיל

אוקיי, זה מעט מביך לגלות שלא עמדתי במסגרת הכתיבה שהכתבתי לעצמי אבל תסלחו לי, כן…?

אני עובדת על לסלוח לעצמי.

 

החופש עובר ממש בעצלתיים ואני מתחילה להבין שאם לא מתכננים החופש מתמוסס בין האצבעות ללא הישגים משמעותיים. דבר אחד ממש מוצלח היה שארגנתי לי ולאימא שלי יום כיף לכבוד יום ההולדת שלה. היינו בספא, בגן הבוטני ובסרט וגם שתי ארוחות ממש טובות. אחת  בבית קפה בבוקר עם אבא ואחת סושי לפני הסרט.מזמן לא היה לנו את מרחב הזמן הזה לדבר ולהיות יחד ופשוט ליהנות ואני ממש שמחה שעלה לי הרעיון הזה. אני לא כל כך טובה בארגון חגיגות אבל משתפרת.

 

אגב "להעיר את המלכה" (השם המקורי של הסרט היה "אליזבת ועבדול") הוא סרט ממש חמוד.

 

ויתרתי על ללכת לפסטיבל אייקון כי הרגשתי מחוייבת לטוליו ונן ורציתי להיות איתם ובסוף כל אחד בענייניו ולא יצא לנו ממש לעשות משהו יחד. קצת פספוס. התלבטתי אם להציע לנן ללכת לאייקון אבל חששתי שהוא לא ימצא את עצמו שם. ראיתי בפיד של החברים שלי המון תמונות של משפחות שלמות שהולכות אבל המשפחה שלי פחות בנויה לזה. ההרצאות מעניינות מאד והחברה מעולה אבל אם הייתי באה עם המשפחה זה לא היה זה.

 

חוץ מזה יש לנו פסטיבל קרקס ממש ליד הבית, מה שאומר שאנחנו יכולים לקפוץ למופע שניים ולחזור וזה נחמד. לצערי רוב האנשים מתרוצצים בתזזיתיות ממופע למופע כי הם באו מרחוק ועד שחנו וכו' וגם ילדים קטנים לא מספיק סבלניים מול מופעי קרקס שהם במהותם בקצב איטי יותר וזה אומר שכל הזמן אנשים יוצאים באמצע המופע וזה די מציק.

 

הצטרפתי לפורום גינון בפייסבוק בתקווה לתחזק את התחביב המוזנח שלי. המרפסת שלי די גוססת ורצחתי את הלבנדר. 

 

קנינו בר מים וזו רכישה מאד כדאית. אני שותה המון בזכות זה.

 

החיים שלי די חיוביים בסך הכול ואולי אפילו יותר מזה אבל אני נוטשת את הפרויקט ורוצה שוב לכתוב רק כשבא לי.

 

וזו אני הוירטואלית פחות או יותר. נעים מאד 🙂

 

 

 

 

34-37

רגיל

קרו כמה דברים עצובים לאחרונה לאנשים שלא קרובים אלי מאד אבל משמעותיים מספיק בשביל שזה יכאיב. מהדברים שנותנים פרופורציות בחיים. הימים האחרונים לא היו כל כך מוצלחים מהרבה בחינות אחרות שאפשר לכנות אותם יותר הצקות קטנות של החיים כי אלה בעיות קטנות ופתירות. הדברים החיוביים בחיי לאחרונה הן חברות וספרים. הרבה מפגשים משמחים ומפרים עם חברות כולל חברה חדשה שהמפגש בינינו היה מקצועי אבל משמח ממש והיה מעולה להכיר אותה ואת הדברים המופלאים שהיא עושה יותר לעומק.

חוץ מזה הייתי בפיילוט מרתק לקראת אייקון. לא אצליח ללכת לאייקון השנה אבל הפיילוט היה מעולה. 

(*פיילוט=מרצה בכנס שמנסה מול קהל מצומצם את ההרצאה ומקבל הערות שונות)

הרבה קריאה וצום שעבר בקלות ואוויר קריר ומרענן בבקרים.

ועדיין קצת קשה לי להיות חיובית. בעיות ישנות שצצות, ענייני בית הספר שכמה שלא נטפל הדרך ארוכה מאד וכל מיני שינוים שצריך להסתגל אליהם.

אולי עונות מעבר הן מטבען זמן הסתגלות לתקופה חדשה.

בתקופות כאלה אני קצת נוכחת חלקית בחיים שלי ואני רואה שזה קשה לסובבים אותי וגם לי זה קשה.

 

מאחלת לעצמי לפתח עוד את שריר החיוניות ולראות את הטוב הרב בחיי. להיות אמפתית למצוקות של אחרים אבל לא לתת להן לחלחל אלי ולהכאיב לי.

32-33

רגיל

בזמן האחרון האווירה בעבודה ממש רגועה וזה נחמד.וכל הזמן אני פוגשת סטודנטיות וסטודנטים שלא ראיתי מזמן שבאים להגיש את העבודות האחרונות וגם להיפרד ולהודות וזה תמיד מרגש אותי. יש גם קטע עם סטודנטיות שבאות עם תינוקות שפעם היו בבטן ועכשיו הן כמעט פעוטות. יש בזה הרבה חמידות ואני חושבת שהן סופר וומן וגם אומרת להן את זה. לסיים את כל החובות האקדמיות כשאת מגדלת תינוק זה וואו ענק בשבילי. לפעמים זה גם לא ילד ראשון.

 

(לסיים תואר זה וואו בשבילי אפילו בלי זה)

 

נן חזר מהטיול השנתי שמח וטוב לבב וגם קצת חולה.אבל הבריא תוך יום אחרי שהושאר בלית ברירה בבית. 

 

ידיד שלי ממוצא מקסיקני בא לבקר והוקל לי כי דאגתי בגלל רעידת האדמה.חששתי שמא מישהו ממשפחתו נפגע וזה לא המצב. חשבתי על זה המון וכאב לי כי מקסיקו זה מקום קרוב ללבי. הייתי שם חודש מדהים ופגשתי שם כמה וכמה אנשים שנכנסו לי ללב.אני לא בקשר איתם וזה היה לפני עידן הרשתות החברתיות כך שבאמת אין לי מושג. 

הוא סיפר לי שבחייו כבר חווה כמה רעידות כאלה. 

כל מקום והמתחים שלו.

 

מצאתי פקוס בשוק וזה מאד הפתיע אותי. פקוס שלא בעונתו.

 

פתאום שוב בא לי לכתוב. שמחה שהצורך הזה נשאר בי.

 

מחר יום חמישי ועם כל חיבתי לעבודה נחמד גם שעוד מעט סופ"ש יום כיפור. גם השנה אצום ואקרא המווון.

 

קניתי שמפו צמחים חדש עם ריח מדהים.