האם אנחנו עושות את זה לעצמינו?

רגיל

כמה קשה זה כבר יכול להיות? /אליסון פירסון

ספר המשך ל"אין לי מושג איך היא עושה את זה".

כשקראתי את "אין לי מושג" הייתי כמה שנים לפני הפאזה הזאת של הקונפליקט בין עבודה למשפחה. זה ספר שהקריאה בו נעשית כמעט בלי נשימה  וכיום במובנים מסוימים אני מוצאת את עצמי בו הגם שהחיים שלי הרבה פחות תובעניים ולחוצים מאלה של קיית רדי הגיבורה.

ובכן, קיית (שבגב הספר היא קייט)   מגיעה לגיל חמישים במצב שונה. לאחר שבחרה לשים את הקריירה על אש קטנה כלומר לעבוד קצת מהבית ולשים את המשפחה במקום ראשון היא מגלה שהלחץ בחיים שלה לא נגמר. בין בית מתפורר, חמות סנילית, אם שמתחילה לאבד את עצמאותה, שני ילדים מתבגרים עם שיקול דעת מפוקפק ובעל שמתמכר למנעמי המיינדפולנס לאחר שפוטר מעבודתו ומשאיר לה את הפרנסה בנוסף לדברים האחרים. וגם המצב ההורמונלי הוא לא להיט.

ועכשיו קיית צריכה לעבוד ומגלה מהר מאד שהעולם לא מחכה לאישה בת דקה לחמישים ושלמעשה כדי להתקבל לתפקיד זוטר בקרן אותה היא ניהלה לפני כך וכך שנים היא צריכה לשקר לגבי גילה ובתמורה לקבל בוס שחצן ולא מקצועי וחבורה של שוביניסטים שיסתלבטו עליה.

קראתי את הספר הזה גם כן בנשימה אחת ובאימה גוברת כי כזכור אני רק קצת יותר צעירה מקיית וכל הטוב הזה צפוי גם לי במידה כזו או אחרת.

זה לא ספר אסקפיסטי. הוא יותר מרגיז ממצחיק אבל הוא משמיע קול אמיתי שקובל על חוסר הצדק של החברה כלפי נשים. חוסר צדק שלא מתחיל כשהן בנות חמישים.ואת ניצניו אפשר לראות כבר על בנות חמש עשרה. ועדיין מעורר מחשבה אם כי לא מספק מספיק אלטרנטיבות הולמות לחיים שקיית ורבות אחרות מנהלות.יש בו גם תובנות מעוררות מחשבה לגבי החינוך וההשוואה לחינוך שקיבלנו מהדורות הקודמים. יש בו גם התייחסות  לתפיסות הרווחות היום לגבי הורות שהן (הפתעה) לא הוגנות כלפי ההורים.

אמנם דברים מסתדרים לא רע בסופו של דבר (תסכימו איתי שהתייחסות כללית לסוף אינה בגדר ספוילר)

רציתי לקנות את הספר ולשמחתי קיבלתי אותו במתנה מההוצאה לפני שהספקתי. חוויית הקריאה היא קצת כמו שיחה ארוכה עם חברה שנמצאת בשלב דומה בחיים. יש הקלה מסוימת בידיעה שגם החיים של אחרים לא מדהימים ושהחיים שלך לא בהכרח הכי גרועים ושיש פער עצום בין האופן שבו החיים שלך כפי שאת חווה אותם לאופן בו אחרים רואים אותם. לא תובנה חדשה אבל מנחמת משהו.

מודעות פרסומת

»

  1. עשית לי (כרגיל) חשק לקרוא את שני הספרים האלה. מאד מזדהה עם הנושא הזה, כמישהי שהיתה לה קריירה תובענית למדי ובמקביל היה לי מאד חשוב להיות נוכחת עבור ילדיי, ההתלבטויות האלה מאד מאד מהדהדות אצלי.
    מסקרן אותי איך קיית (בשני הספרים זו אותה אחת?) התמודדה עם הדברים.
    תודה על השיתוף!

  2. הכי נהניתי מהאבחנה שלך כאן בין צורת הכתיבה השונה של קיית וקייט על המעטפת (ידיים שונות, ללא ספק). זו תובנה שמאפיינת קוראת חדת עין כמוך. קראתי את הספר הראשון והוא היה חביב למדי. אם אתקל בשני יש מצב שאקרא, אם כי לא נראה לי שאחפש במיוחד. אני מסכימה שבעולם העבודה האמריקאי (ואולי בכלל האנגלוסכסי) יש הטייה איומה נגד אמהות ונשים בכלל. אני חושבת שבארץ המצב לא בדיוק זהה, ויש הרבה יותר אמפתיה. עדיין הצורך לג'גל בין הבית והעבודה קיים, בכל מקום.

    • כנראה שיש לי נשמה של מגיהה 🙂 אני חוששת שמערך הציפיות מנשים רק הולך וגדל עם השנים וגם הנטיה המשפחתית של האשה לקחת אחריות בכל תחום. חייבת לציין שכשיש מודעות לכך זה משנה ואצלינו בן זוגי מתחיל להיות זה שתופס את הדברים הקלים ברשימות ה"מה להביא" שמקבלים מבית הספר כמוני וזה אחלה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s