שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק/גייל פארנט

גילוי נאות: את הספר הזה קניתי במחיר מלא כי לא יכולתי להתאפק ושבוע אחרי זה ראיתי שהיה במבצע.

אני מתחילה לחשוב שיש תקופות בהן בעיקר קוראים ויש תקופות בהן בעיקר כותבים. לאחרונה מצאתי את עצמי קונה ספרים שפשוט היה ברור לי שאני לא אוכל לשאת את ההמתנה אליהם עד שיגיעו לספריה (ספריות) והקלות הבלתי נסבלת של רכישה דיגיטלית פלוס הידיעה שלא אצטרך להתמודד עם בעיית המקום.

שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק הוא ספר שאיכשהו התגלגל לידי כשהייתי נערה בת 17. אלוהים יודע מאיפה וכבר אז הזדהיתי עמוקות עם הגיבורה שסובלת מרווקות ממארת (בשלב הייאוש היא בת 30 אבל מירמורי הרווקות התחילו הרבה קודם, בכל זאת נכתב בשנות השבעים). הוא הצחיק אותי כי  הוא העביר בצורה נפלאה את התחושה הזאת שכולם סביבך מצליחים וחוגגים ורק את לא. גיבורה לוזרית שמנסה ומתאמצת אבל לא נעדרת אירוניה עצמית.

הספר היה מעולה כבר אז ואפילו שרד את המעברים לדירת הרווקות שלי  ולדירה שחלקתי עם בו זוגי וגם לדירה הנוכחית.  מעניין איך ספר מרופט עם תרגום באמת מיושן (ומוצלח) של שנות ה 70 של נורית יהודאי   שעוסק ברווקות מצליח להיות ספר הנחמה האולטימטיבי  לאישה נשואה ולא ניו יורקית.

כמובן שכששמעתי שזה יוצא בתרגום חדש ומוער של שלי גרוס (הידד!)  היה ברור לי שאני קונה אותו  כי כל מה ששלי גרוס נוגעת בו  אהוב עלי. וכי שילה או שיילה בתרגום הקודם היא חברתי הספרותית הטובה.

אז קראתי ונהניתי לפגוש חברים ותיקים בלבוש עדכני יותר . קצת כמו מפגש מחזור אבל עם חברות שממש חיבבת. לינדה השותפה הבררנית שעוברת מהפך אופנתי ונראית יותר מדי טוב, ג'ושוע בלי שם משפחה, הטפיל רב הקסם והגיי, ברניס אימה של שילה והאם טיפוס של אימהות יהודיות באשר הן , וכמובן שילה המצחיקה שנדפקת כל פעם מחדש מרוב מאמצים להצליח בחיים ולהתחתן טוב (או פחות טוב).

עומד במבחן הזמן בגדול ותוספת כיפית למדף וגם עטיפה נהדרת במילים אחרות ממתק.

האירוניה היא שאחריו קראתי את "והכלה סגרה את הדלת" של רונית מטלון בשתחילת הספר הכלה מצהירה : "לא מתחתנת, לא מתחתנת , לא מתחתנת". איפה שילה כשצריכים אותה.