אשמה הורית

רגיל

התקף של אשמה הורית הוא אחד ההתקפים המסוכנים לי ביותר. לא מספיק בבית, עובדת יותר מדי, כשאני מנסה להגיע ממש מוקדם לעבודה יש לזה הרבה יתרונות אבל ההיעדר שלנו בבוקר גם כן ממש לא אידאלי.

ואני לא טיפוס של בוקר, חד משמעית.

ושוב העבודה ממלאת תפקיד משמעותי ושוב שעות ארוכות מאד ולצאת בחושך ולחזור בחושך ואני שוב פוחדת מחוסר האיזון הזמני. כן זה זמני, אחרת לא הייתי שם. 

מרגישה כאילו אנחנו מושכים את השמיכה של הזמן לכל הכיוונים וכמעט תמיד היא נקרעת, וגם אני.

אני עושה גם דברים משמעותיים שעושים לי טוב , קוראת, נפגשת, חיה. ולא הייתי מוותרת על זה. לא הייתי מוותרת על כלום, למען האמת.

וההורות קשה לי, התקשורת קשה לי, לנהל מרחוק את העניינים קשה לי.

לא באמת מצליחה לשחרר, נאבקת על כל גרם שליטה שקיים.

 

ובבקשה לא להציע לי פתרונות. מרגישה שאני מקבלת יותר מדי פתרונות מכל הכיוונים וזה לא באמת ישים או עוזר.

מודעות פרסומת

»

  1. בדיוק הרגע סיימתי התקף בישול-ניקיון מרוק-אשמה משלי (כי מחר באות אליה חברות ומה יגידו…). 
    וזה לא תסביך, אנחנו באמת אשמות 

  2. מעניין שעוד לפני שקראתי שאת מבקשת לא להציע פתרונות, חשבתי לעצמי שטוב שאת פורקת כאן את הרגשות שלך, לא צוברת אותם בפנים, ושהדבר הכי טוב שאני יכולה לעשות הוא להקשיב, ולומר לך שהקשבתי. ושאני (כמו קוראים אחרים) כאן קשובה לכל מה שבא לך לשפוך על הנייר הוירטואלי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s