כשהאגרטל מוכן הפרח מופיע

רגיל

אני מתה על התקופה הזאת בשנה קצת לפני תחילת שנת הלימודים כשחוזרים לספרייה בטפטופים וגם מתחילים להגיע סטודנטים חדשים ולמרות החששות לגבי כל מיני פינות שלא נסגרו (בעיקר בגלל עיכובים שלא תלוים בי) כיף לחזור להדרכות וליעוצים וכיף לראות אנשים ששמחים לחזור ולראות אותי. וכיף גם שיום העבודה עובר בטיל בגלל עיסוקים רבים.

אני יודעת שהאינטנסיביות הזאת עלולה לעתים להיות קשה והאהבה של הסטודנטים לעתים חונקת ומתלווה אליה תלות אבל כל שנה אני גם משתפרת בתמרון בין גורמים ובלשים גבולות וגם בלהשאר רגועה ולא להתעצבן בגלל שטויות כאלה ואחרות.

 

החזרתי את האגרטל הקטן שאני שמה בו פרחים לשולחן העבודה שלי  ובאותו יום קיבלתי במקרה ורד מאחד הסטודנטים. האגרטל היה כבר מוכן לקלוט אותו.

 

והייתה לי שיחה כיפית עם הבריסטות בקפה החביב עלי שחלקן סטודנטיות פה. 

 

וגם עם נן דברים משתפרים בתקשורת שלנו וזה נותן תקווה.

 

שתהיה שנה מעולה.

»

  1. אהבתי את הטוויסט על הפתגם עם המורה והתלמיד. ואת הרוח האופטימית הנושבת בין שורות הפוסט. סתיו במחוזותינו זו עונה מלאה תקוה, אחרי הקיץ החורך. 

  2. איזה כיף שבסוף גם היה ארגטל אמיתי וורד אמיתי. אני לגמרי התייחסתי לכותרת כמטאפורה…..וגם היא התממשה פה במלוא הדרה 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s