כתבתי את זה ב 2014.

רגיל

לא מצאתי מקום אחר לקטע הזה אלא פה

 

השתתפתי בתרגיל כתיבת 500 מילה. מצחיק לקרוא את זה היום. הרבה פחות מוטרדת מהדברים האלה.

 

הקטע הזה של לארח בבית שלך זה קטע פגיע. את מרגישה שכולם רואים את הפגמים הקטנים האלה
של הבית שהם בעצם הפגמים שלך. כל נקודות הלכלוך וההזנחה, חור קטן בוילון, מרפסת
שלא הספקת לשטוף וכל מיני לכלוכים. רשימה של חולשות.

ואת יודעת שבחיים לא תצליחי להגיע לנקודה המושלמת הזאת בה תגידי, זה הבית שלי. מוזנח

אבל שלי. זו אני.

את לא רוצה להקדיש את חייך לניקיון. את יודעת שיש משהו חסר תוחלת בפעולה הזאת של
לנקות משהו שמחר יתלכלך שוב . יש כל כך הרבה דברים מעניינים יותר לעשות בחיים. את
יכולה לקרוא, את יכולה לטייל, את יכולה לראות סרט, את יכולה לעשות משהו נורא
יצירתי, את יכולה לישון.

ובכל זאת לפעמים הלכלוך והעומס חונק אותך ואז את מרגישה קצת אשמה כלפי עצמך שאת מנקה רק
כשאחרים באים ולא בשביל עצמך כמעין תחזוקה שוטפת.

ומה היה קורא אם אנשים היו מפסיקים לנקות. מכירה כמה כאלה שלא מעסיקים עוזרת ובשלב

מסוים מפסיקים לראות את הזוהמה. אנשים חסינים מאד אלה.

ולבשל,
מה הקטע הזה עם לבשל. עוד פעולה זמנית כזאת ולא תמיד מוערכת כי הבישול הפך מתחביב
ורצון להמשיך לסתם צורך קיומי וצורך קיומי מוריד את כל החגיגיות הזאת מפעולה שהיא
בסך הכול יכולה להיות אוטומטית ויכולה להיות יצירתית.

איך אנשים מצליחים להיות כל כך מתוקתקים בהתנהלות שלהם בחיים. יש אנשים שנעים בקווים

ויש כאלה שנעים במעגלים. את נעה בזיגזגים מתנהלת בכבדות ממטרה למטרה. אולי גם
בעיגולים אבל את לא פוגשת שוב את הנקודה בה התחלת.

 

העיקר שאת מוצאת תמיד זמן להסתכל על פרחים, להסתכל על השמיים, להסתכל על חתולים חוצים,
להסתכל על דברים שאחרים רואים אותם ככה ברקע ואת לא. את רואה אותם ומריחה אותם
ומתמקדת בהם.

 

ללטף כלב שמסתכל עליך במבט ידידותי ומחפש את קרבתך. ואת בכלל לא ידעת שאת אוהבת כלבים
אבל כל כ ך נעים ללטף אותו ולחוש את הלשון הרטובה שלו  ולהסתכל לו עמוק לתוך העיניים הטובות. עוד אחד
מהדברים שמזכירים לך לנשום.

 

את מרגישה שאת חיה בקצב מהיר כל כך ואת אפילו לא הספקת להסתכל והכול הופך לכתם
מטושטש. רצה ממשימה למשימה וממקום למקום וכל פעם שמסתיים מקצה במירוץ את מרימה לך
בלב את הידיים כמעין ניצחון, הנה, הילד בבית הספר, הנה את ליד שעון הנוכחות, הנה,
גמרת לעבוד.

 

גוווול.
סללללל.

ועוד 150 מילה את גם תרגישי ששוב עמדת המכסה אפילו שאת לא יודעת מה לצפות מעצמך ואת
מתקשה כרגע לברוא עולם עם גרמלינים שירקדו לך על המקלדת אלא יותר מספרת פה את
סיפור חייך השגרתי עד אימה. גם הצדדים הלא שגרתיים בו הפכו מזמן לשגרתיים ולחומרי
כתיבה משומשים כאלה שכבר נמאס לך להתעסק איתם. נורא מתחשק לך לצוד חומרים חדשים.
אולי בשדה התעופה מהכורסה ובהמתנה. גם שם תכתבי 500 מילה? את שואלת את עצמך ועונה
שכן, בטח בוודאי. לא תקלידי תכתבי עד שהיד תכאב. אם במטוס, אם בשדה ואם בלילה
במלון אחרי שהרגליים שלך יצעקו מרוב כאב.

למדת להרגיש בבית במלונות . הקטע הזה של האריזה וההתמקמות והמה להוציא מהמזוודה. רצה
הגורל ורצית לנסוע ממש "לייט" אבל לא, דווקא הפעם תסעי כבר. עונת מעבר
וילד. את יכולה להיות חסרת אחריות כלפי עצמך ולא כלפיו.

מעניין

איך זה יהיה, את אומרת לעצמך חזור ואמור. את סקרנית מאד לדעת אם תצליחי ליהנות רק
בגלל שהחלטת ליהנות למרות שהסיכויים הם נגד ההנאה שלך כמו שאת מגדירה אותה. הנאה
מסוג אחר תהיה. אופטימית חסרת תקנה. אופטימית עד אימה.

 

 

***לא נטשתי את פרויקט 100 הימים. עשיתי הפסקה וממשיכה ממחר***

»

  1. מרתק! ומעניין לראות עד כמה חלק מהדברים שממש הטרידו אותך אז, כבר לא באמת מהווים ISSUE היום……..
    ובאמת כמה עדיף לשים לב לפרח או לכלבלב טוב עינים מאשר לחור בוילון או למרפסת המלוכלכת……….

  2. אני ממש, אבל ממש, מזדהה! גם לי יש את המחשבות המוטרדות האלו בנושא הסיזיפיות של הניקיון. מצד אחד חוסר כוחות שוב ושוב להשקיע זמן ומאמץ בכל הפעולות הרפטטיביות האלו (כשבמקום זה אפשר תמיד לעשות משהו אחר), מצד שני תחושת אשמה על כך שאני כאילו מזניחה, שאני גורמת לבית שלי להיות פחות "חי", פחות בית…. בעבר הרחוק הייתי מנקה בחדווה פעם בשבוע-שבועיים, כפעולה שיש בה אפילו הנאה, התחזוקה של סביבת החיים שיש בה יופי וסדר, תהליך שגם עושה טוב לנפש, אבל עם השנים זה איבד מחשיבותו, זה כבר נהיה פחות משנה… אני חושבת שזה קורה אצל הרבה אנשים שעם השנים יש פחות כוחות וחשק להמשיך באותה שגרת ניקיון כמו בעבר… ובכלל, כל הפעולות הלוגיסטיות האלו של תחזוקה….
    אגב, נראה לי שפעם הייתי פשוט מנקה בלי יותר מדי לחשוב, היום אני חושבת – אני צריכה לנקות את זה ואת זה ואת זה… ומרוב לחשוב על זה, יוצא לי כל החשק ואני הולכת לצפות בטלוויזיה או קוראת או מתלוננת על החיים בבלוג 

    -המשך-

  3. -המשך-

    איך הייתי רוצה חוויות מיוחדות לתעד בכתיבה – החיים נהיו די שגרתיים ומשעממים (טפו טפו טפו, שאלו יהיו הצרות שלנו) – למשל באמת למצוא עצמי במסע… ההתרגשות שבשדה תעופה… לפגוש אנשים…
    יש אצלי לפעמים פחד שבעידן שלנו הכל כבר הפך לקלישאה. מרוב שכולם רוצים חוויות מיוחדות, הן נהיו פחות מיוחדות. הן נהיו קלישאה. כל העולם ואשתו טסים מסביב לעולם. כל חלקת אדמה היא פוטנציאל נדל"ן, כל פינת חמד בעולם היא יעד תיירותי שנרמס תחת רגלי ההמון. פיצוץ אוכלוסין, רשתות שיווק. אין את קסם המסע, המסתורין. אבל אולי אני מגזימה.
    אומרים שזה גם עניין של גישה, הפרשנות שלנו תלוית-אישיות. ואז, נגיד, זו האישיות הדכאונית שלי שגורמת לי לראות בעיקר את ה"הבל הבלים הכל הבל". אפרופו האופטימיות שלך בסוף הקטע…
    לא יודעת איך נסחפתי לכתוב את כל זה 

    • בתמהיל החיים שלנו יש הרבה יותר חוויות שגרתיות מחוויות גדולות ודווקא בתיאור החוויות הגדולות נוטים יותר לקלישאה כי בדרך כלל כותבים עליהם.
      ובעניין הניקיון הגענו לפשרה של ניקיון בתדירות גבוהה ואז פשוט מנקים ובשאר הזמן נינוחים. נאמר לי שהבית שלי נעים וזה מספיק לי וכשמבולגן מדי או מלוכלך מדי אני מנקה ומסדרת נקודתית.
      וכולנו קלישאיות פה פחות חשוב המה ויותר האיך. אולי פחות מפריע לי ליפול לקלישאות.

  4. בתים מתוקתקים מאוד עלולים דווקא להיות מלחיצים לביקור. נוח ונעים יותר היכן שלא מושלם מדי.

    • מסכימה! ומתחילה לגלות שרוב הבתים לא מתוקתקים מדי וזה משמח אותי ויש גם בתים ברמת תחזוקה נמוכה משלי.

  5. הבית שלי בפסח מגיע אולי לרמת סדר וניקיון של בית רגיל בסתם סופשבוע. מזמן הגעתי למסקנה שהעבודה הסיזיפית הזו היא גוזל הזמן הגדול ביותר בחיים, ואני באמת שונאת לנקות. אז מנקה רק כשזה באמת מפריע, וזה סובייקטיבי. ומאוד מזדהה עם שנות השלושים הלחוצות. באמת שכל עשור טוב מקודמו. 

להגיב על ג’וליאנה לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s