ימים 22-29

רגיל

כותבת את זה רטרואקטיבית וקשה לי לזכור את כל הפרטים אבל…

 

הימים הראשונים היו פרודוקטיבים מבחינת עבודה וזה היה מצוין כי מיום שלישי עד יום חמישי הייתי בטיול עובדים. היו לנו משימות ניווט בזכרון יעקב ולמרות החום זה היה מהנה. היינו קבוצה ממש חמודה.

אחה"צ היה זמן חופשי ושכנעתי את חברתי לעבודה ושותפתי ללכת לים והיה ים מושלם. דגל לבן, לא היו הרבה אנשים ושתינו מאד אוהבות ים. חבל רק שתוך כדי הייתי צריכה קצת לטפל בענייני איטום הגג בשלט רחוק אבל זה לא פגם בהנאה.

בארוחת הערב במלון אחת מהעובדות הציעה לי כרטיס מוזל למופע מחול. זרמתי ולא ידעתי למה אני הולכת. מסתבר שזה היה מחול מודרני בשילוב מוסיקת בארוק שנוגנה בשידור חי הנושא היה אמהות.למופע קראו M. ומסתבר שהכוראוגרפית היא ענבל אושמן שהיא גם אשתו של ינץ לוי הסופר וגם חבר הפייסבוק שלי. היה משונה לראות יום אח"כ פוסט שנכתב על אותו מופע.

זו הייתה חוויה מאד אחרת. יציאה מאיזור הנוחות. גם מהפנטת, גם מעייפת  אבל שמחה מאד שהלכתי. 

עוד חוויה משונה שהייתה לי במופע. אחת מנגניות הכינור הייתה ממש דומה לי. עד כדי כך שחברותי להופעה העירו על כך ובאופן מוזר קלטתי את הדמיון בעצמי. ראיתי אותה מרחוק ומשהו בשיער , מבנה הגוף ושפת הגוף היו דומים. אח"כ אחת מהבנות שכנעה אותי לגשת אליה ומקרוב ראינו שהיא פחות דומה. שמחתי כי זה הוציא לי את התחושה המשונה מהסיסטם. לא קרה לי עד כה.

למחרת היינו במקדש הבהאי ושם קצת הובלתי את הבנות לכניסה לא נכונה מה שגרם להן להתעצבן בצדק. המזל הוא שהפעלתי את הנשק שלי שהוא הומור עצמי וחזרנו לאווירה טובה. מקום אסתטי מאד עם שטיחים ולא הרבה יותר מזה. אבל דת שדוגלת בשלום וסובלנות היא דת שחביבה עלי על אף הOCD המובנה שם.

(OCD אסתטי, זה כן).

פגשתי גם חברה טובה שהיא חיפאית ואכלנו במסעדה אסייתית שווה (טטמי) והיא גם הכירה לי חנות יד שניה מגניבה ושם כמעט שברתי את הרתיעה שלי וקניתי חולצת מעצבים אבל היא לא ישבה עלי טוב.

מיותר לציין שממש השמנתי בטיול הזה. הרבה אוכל ולא קפה אחד טוב לרפואה.

הצלחתי לגמור את הספר למועדון הקריאה. כל האור שאיננו רואים. והוא מצויין  והעלילה מותחת.

חזרתי הביתה לגלות שסיימו את איטום הגג. בחרנו באיש מקצוע מעולה שהתנהל בצורה מקצועית לאורך כל הדרך והייתי ממש גאה בעצמי שהרמתי את הפרויקט. חלק מהשכנים גם ניקו חלק מהעשבים שצמחו פרא.

כיף שדברים מתבצעים.

נן ישן אצל חברים שלנו ואנחנו אכלנו איתם ארוחת ערב, היום הלכנו לקנות מתנות לחג ביריד של נתנאלה וקניתי לעצמי תיק גדול ושווה בצהוב. אח"כ טוליו ואני ישבנו במקום נחמד ובילינו זמן איכות זוגי עם האפליקציה שמלמדת איטלקית. טוליו מגיע שם להישגים מרשימים.

 

שבוע טוב ושנה טובה וחיובית. המשך יבוא.

 

»

  1. הכי אהבתי: הלכנו לקנות מתנות לחג… וקניתי לעצמי תיק גדול ושווה בצהוב . אני חייבת לאמץ את זה, כי אצלי זה בדרך כלל יקר מדי לעצמי, אז בוא נקנה את זה מתנה לחברה. 

  2. הטיול מהעבודה נשמע ממש כיפי,וגם המחול והמפגש עם החברה החיפאית . אבל גם אני הכי אהבתי את זמן האיכות עם טוליו, המץנוץ לחג ובעיקר התיק הצהוב לעצמך.
    א פרו פו דומה לנגנית: להורי יש נטייה לומר על כל אחד שהם רואים ברחוב או בטלוויזיה שהוא דומה למישהו מהמשפחה שלנו. זה מטריף אותי. מה גם שזה בכלל לא נכון. הכי נורא זה כשהם אומרים שאני דומה להילרי קלינטון (שאותה הם מאד אוהבים) וזה גם לא נכון וגם מעצבן.

להגיב על כמו מניפה לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s