צורך

רגיל

האם אתם מאמינים שעצבות מדבקת?

 

יש לי פרספקטיבה ואני יודעת שהעצבות תחלוף. בינתיים אני רוצה להרגיש אותה קצת.

 

השמדנו קן צרעות שאיים על שלומנו. נן נעקץ וכשראיתי את המבנה הבאמת מרשים הזה הרגשתי צער של חורבן.

 

חזרתי לצייר . קניתי טוש חדש שיש בו שמהו מכחולי וזה מאפשר לי ליצור משהו אחר לגמרי. נן הופתע כי לא הכיר את הצד הזה בי.

 

התפיסה המרחבית שלי דורשת עבודה ועדיין זה מהנה לעשות את זה ולהשתמש.

 

ועם כל הדחף היצירתי אני מרגישה עצבות מנומנמת כזאת וקושי לתקשר ומין מופנמות כזאת שאני לא רגילה אליה.

 

מנסה להבין את המצב הזה.

 

 

»

  1. ודאי שעצבות מדבקת, כשם שצחוק מדבק ובכי גם כן. זו היכולת האמפתית שלנו. רק פסיכופטים לא מושפעים. וטוב את עושה שאת נותנת לה את המקום שלה. כשאת בן אדם אי אפשר להיות כל הזמן הפי הפי סמייל סמייל. 

  2. אולי זה הסתיו עם הענן… ?
    ומאוד הסתקרנתי בעניין הטוש ומכחולי ומה את מציירת, גם אני מאוד בעניין הזה,
    שהתחדש אצלי פתאום בזרם של ציורים

  3. עצבות בהחלט מדבקת. ממי נראה לך שנדבקת?
    טוב שאת מתמסרת לעצבות הזאת, כך היא תעבור טוב יותר, מהר יותר. כמו להיכנס לנחל (העצבות) ללכת בתוכו ולהגיע לצידו השני….
    שמחתי לקרוא שאת מציירת. אולי כמו שעדה לפעמים עושה, תצלמי ציור שלך ותעלי לכאן?????

להגיב על ג’וליאנה לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s