אתמול היה יום קצת מעצבן אבל התחלתי ספר חמוד שחברה המליצה עליו הסופרימס בדיינר של ארל מאת אדוארד קלסי מור. בינתיים מתחיל טוב.
הצלחתי לגייס את נן לסידור הארון שלו וכפיצוי הלכנו (שוב) למסעדה. לא חינוכי, אני יודעת אבל גם אני אוהבת מסעדות.
היום היה נחמד לחזור לעבודה. רוב הצוות היה אבל בשבוע הזה אנחנו בלי קהל מה שנותן מרחב ושקט לעבודה.
מגלה שיש לי תחנה ממש ליד העבודה לאוטובוס למודיעין בעקבות שינוי הקווים וזה ממש כיף בפרט בימים של ההדרכות.
קיבלתי עצות טובות לגבי התלבטות שהייתה לי עם נן.
בדיקות דם שיצאו סבירות.
נן היה אצל הסבים שלי והם התמוגגו ממנו. עדיין תוהה מה הסוד שלהם.
מצאתי מה לעשות בימי העבודה הבאים שלי ומחר טיול מטעם העבודה. שיחוק!
קיבלנו כרטיסי ברכה יפהפיים של אגודת הציירים בפה וברגל. שיטה מעניינת לגיוס תרומות אבל התוצרים שווים את זה כך שאני מוכנה "לסלוח" להם על הרגל בדלת (מטפורית) שיטה שמעצבנת אותי עד סגירת ארנק בימים כתיקונם.
myreaderlife 
השבוע דיברתי עם אבא שלי (שעושה הרבה דברים בפה, כי יד אחת שלו משותקת) על כרטיסי הברכה האלה. התלבטנו אם זה אמיתי, או גימיק (ושהם צוירו ביד). יש בהם משהו נוסטלגי, ואני מסכימה ששיטת השיווק אגרסיבית ומעוררת אנטגוניזם. ובכל זאת, הם מלווים אותנו כבר כל כך הרבה שנים.
ימים מעצבנים גם כאן. אחותי קוראת לזה ’מרקורי בנסיגה’.
זה אמיתי וזה מרשים ביותר.
אמא שלי כבר תורמת להם שנים כך שאני מכירה ופחות מתעצבנת.
הבעיה היא שזה עוד משהו לזכור לעשות.
איזה כיף זה שספר טוב יכול לשפר אפילו יום מעצבן! ובאמת הצלחת למצוא גם ביומיים האלה את הטוב. את תחנת האוטובוס החדשה שמשפרת את איכות ההגעה שלך לעבודה, את עבודת הצוות השקטה לפני שכל הקהל מתחיל להתנפל, את תוצאות בדיקות הדם הסבירות ובעיקר התמוגגתי מההתמוגגות של הסבים שלך מנן. אחרי שהתענגתי מההתמוגגות של הורי מנכדיי, אני לגמרי מזדהה. איתך גם בהסתייגות מהשיווק האגרסיבי של כרטיסי הברכה האלה…למרות שאם הם אותנטיים זה שווה לגמרי את התרומה. אני כמוך מעדיפה ליזום תרומות מאשר שיכפו אותן עלי….
זה תרגיל מעולה לראות את הטוב גם בימים מעצבנים.