מה התחדש אצלי בחיים

רגיל

אני מגלה שהשאלה מה התחדש אצלך בחיים היא שאלה שמביכה אותי. כאילו יש לי סחורה  של עניין שאני אמורה לספק ואיכשהו כששואלים אותי את השאלה אני שוכחת את מה שהתחדש אצלי (בגדים, כמה קילוגרמים נוספים, ולק ג'ל שעשיתי לראשונה בחיי ונדהמת לגלות שהוא לא יורד).

 

לאחרונה אני קוראת הרבה קריאות חובה . מספר מועדוני הקריאה  עולה בהתמדה (שלושה, נכון לעכשיו) ומה שהכי מבאס ששתי קריאות מתוך השלושה הן קריאות מאתגרות. 

 

לא קראתי מעולם את המינגווי . עד עכשיו הצלחתי לחבר את זה לאג'נדה פמיניסטית כי מה לעשות המינגווי פחות כותב על נשים אבל לליברליות של מועדון הקריאה שלי יש מחיר, כל פעם מישהי אחרת בוחרת ספר והנה הגענו להמינגווי ונגמרו התירוצים.

אם אמשיך לשנוא אותו זו תהיה שנאה מנומקת.

בינתיים המינגווי המזוקן והמזו*ן מביט בי במבט מאשים ואני לא מצליחה להתחיל והרי מן המפורסמות היא שההתחלה היא הכי קשה.

 

לעומת זאת אתגרתי את עצמי בספר פנטזיה. מלחמה למען האלונים ואני ממש נהנית ממנו. יש בו חיבור מגניב בין עולם פנטזיה לעולם מציאותי והגיבורה היא זמרת רוק שנקלעת לקרב בין שתי ממלכות פיות. חלק קצת משונה לי אבל אני בטוחה שיהיה מגניב לשמוע מה יש לאחרים להגיד עליו.

 

חוץ מזה יש לי ערימת ספרים וירטואלית ב"עברית". הקלות הבלתי נסבלת של הקניה. ועוד לא קראתי את בננה יושימוטו שפעם הייתי מעריצה וקראתי כל דבר שלה ואני באמצע הספר השני בסדרת החברה הגאונה והנה כבר יצא שלישי. וגם את "העץ של בני טורג'ה" התחלתי וגם הוא ממש טוב.

 

ומתחשקים לי המון ספרים נוספים וכל הזמן יוצאים עוד ספרים חדשים שבא לי עליהם ואני ממש מרסנת את עצמי ואומרת, עוד קצת.

 

חוץ מהקריאה הגעתי למסקנה שאם אני רוצה יום הולדת שאני איהנה ממנו כדאי שאקח חלק פעיל בתכנונים. וכך ארגנתי לנו נסיעה משפחתית לחיפה. מלון בוטיק מגניב במושבה הגרמנית ליד הבהאים ומוזיאון טיקוטין וסתם הסתובבות וים כי אני מתה על חיפה. הבטחתי שלא יהיה שופינג של בגדים כי בכל זאת רחמנות על שני הגברים האהובים בחיי ובשביל זה יש את תל אביב, שבוע אחר שבוע. פעם אחת כנס ופעם אחת יום כיף עם חברה. בקיצור , אני לא דואגת.

 

זה כיף להיות לפני כל מיני דברים שמהנים אותי.

יש בעיה נוספת, עוקבת אחרי דף בפייסבוק של מעצבת שעושה דברים ממש שווים אבל המחירים די גבוהים וזה מכניס אותי לדיסוננס ולתהייה מאיזה סכום זו שחיתות שאי אפשר לגשר עליה.

 

אז זה מה שהתחדש ולא השארתי חודש ללא פוסטים.

»

  1. כיף שאת מעדכנת מה התחדש אצלך למרות שבאמת השאלה "מה חדש?" עושה לי גם לי אסוציאציה של סחורה ידשה שאני מצופה לספק חדשים לבקרים. אז ממש לא, אינני מצפה ממך לחדש כלום. ובכל זכת חידשת והכל כל כל מרענן ומעניין עבורי. בעיקר הספרים. וגם החופשה המתוכהנת בחיפה נשמעת נהדר. ואפילו הלאק ג’ל שלא רלוונטי לי כי אני גוזזת כל מילימטר שצומח מייד.. אבל אולי שווה לנסות גם….. אז תודה על העדכון ושיהיה לך אחלה חודש

    • תודה על התגובה, יקרה. אני שמחה שהפוסט היה מעניין כי לפעמים מתגנבת לי המחשבה שאולי החיים שלי לא כאלה מעניינים. ועדיין כיף שאת קוראת וכותבת. 3>

  2. לרוב כששואלים "מה חדש", זה ממילא מישהו שלא דיבר איתך שנים ומקווה לשמוע ש"הכל בסדר" ולא ש"השבוע בדיוק גיליתי משהו נורא" (סטייל טלנובלה). כל היתר יודעים בדיוק מה איתך…

  3. איזה המינגווי את מנסה לקרוא? את הזקן והים קראתי בגיל העשרה, אולי קצת מוקדם מדי. את איים בזרם קראתי כמה פעמים. אולי בגלל השיר של מאיר אריאל: <a target=_blank href="http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=605&wrkid=1941&quot;>לילה שקט עבר על כוחותינו (שמכיל המון ספוילרים). הוא אכן מאוד אנדרוצנטרי, אבל זה האיך הוא עושה את זה שהופך אותו גדול באמת. 

    • "למי צלצלו הפעמונים".  ואת נותנת לי תקווה שאולי אני בכל זאת איהנה ממנו (קצת).

  4. נהניתי לקרוא על הקריאות שלך 
    אני גם מרגישה אותו דבר כששואלים אותי "מה חדש"…
    חיפה, עיר מיוחדת ואהובה, עיר של זיכרונות ילדות… אבל כבר שנים שלא טיילתי בה ממש, ובעצם לא מכירה אותה באמת, את המקומות היפים לטייל בהם…
    מתי יום ההולדת?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s