תנועה

רגיל

לפני חודשיים התחלתי ללכת למטפלת בפרחי בך ומה שהכי הקסים אותי בשיטה היה שהיא ידעה להרכיב לי תמציות שמתאימות למה שאני צריכה , לאחרונה היא הוסיפה לי את תמצית העשיה. 

 

ומאז אני מרגישה שאני פחות דוחה דברים. אפילו הגעתי למשימת המשימות שזה להחליף לארון חורף. זו משימה שדחיתי כבר המון זמן. גם החורף דוחה את הגעתו בהתאם אבל כבר לא יכולתי למצוא בגדים בארון.

 

חוץ מזה המרפסת שלי מטופלת יפה , יש כבר כמה נבטים  מבצבצים ממה שזרעתי.אפונה ריחנית וכובע נזיר. הם מזכירים לי שיגיע גם אביב.

 

וגם בעבודה אני מצליחה לשלב דברים במינימום זמן. למען האמת אין לי זמן לכלום ואני מגיעה לתקופה השואבת. נובמבר דצמבר הם החודשים שבהם כל המוקד שלי בעבודה. לפחות עכשיו אני רואה את זה בפרספקטיבה של הזמניות והדינמיקה הקבועה של העבודה. קשה לי לפעמים אבל פחות מבעבר. אולי כי למדתי להתנהל בתוך זה ולדעת לחלק את הזמן נכון וגם להציב גבולות. השנה זו פריצת דרך בשבילי עניין הגבולות ואני כבר לא מסכימה אוטומטית ומה שיפה זה שגם לומדים לכבד את הגבולות שאני מציבה.מי יותר מי פחות.

 

אי אפשר לייחס הצלחות לטיפול ספציפי אחד אבל אני מרגישה שעצם זה שאני מטפלת סוף סוף במה שצריך לטפל זה כבר סוג של דלק שמניע דברים. 

 

רק שימשיך.

 

»

  1. פסיכולוגיה להמונים.. 
    אף פעם לא הבנתי את הצורך של בנאדם להמציא לעצמו פלסיבו כדי לבצע משהו.. 

    • אני מקבלת את זה שיש צורות ריפוי שאני לא מבינה ומוכנה לתת להן צ’אנס כשאני יודעת שהן לא יכולות להזיק. פניתי לזה בגלל בעיות אחרות וראיתי אצל המטפלת הבנה אמיתית של הצרכים שלי. אני מרגישה שהטיפול עוזר, פלסיבו או לא. אז מה הבעיה בעצם?
      אני מקבלת את זה שיש אנשים שלא מתחברים לרפואה משלימה אבל אני מרגישה שיש פה נימה מזלזלת שאני לא אוהבת. 

      פרחי בך זה אחד הטיפולים שקופ"ח  מציעה והגעתי דרכם כך שאני יכולה להיות בטוחה שלא מדובר פה באיזו שרלטנית. 

  2. בכל מקרה, אני ניסיתי את זה כטיפול משלים (דגש על משלים, לא במקום טיפול תרופתי), משהו בזה עזר לי (ולא רק בעניין האקטיביות, זה בונוס). לא מבינה מה. מרגישה שיש לי אמון במטפלת ובדינמיקה הטיפולית ולכן אני ממשיכה. יכולה רק לדבר על עצמי ורק על הניסיון שלי בתחום.
    מקבלת את זה שיש אחרים שחושבים אחרת ולא מאמינים בנישות שונות של רפואה משלימה וזה לגיטימי בעיני כמו אלה שכן מאמינים. לא כל טיפול עוזר, לא ברפואה הקונבנציונלית ולא ברפואה המשלימה ולכן לדעתי יש מקום להיות פתוח לשתי הגישות ולנסות. 

  3. בסופו של דבר ג’וליאנה, מה שחשוב זה אם זה עובד. ואת היחידה שיודעת את זה. ולפי מה שאת מתארת כאן זה עובד היטב. כל היתר משני לחלוטין, פלציבו או לא, אחיזת עיניים או לא. שכל אחד ינקוט במה שנכון וטוב לו. 

  4. גם אני מתרשמת  שהידיעה שמטפלים כבר עוזרת.  גם אצלי זה כך (אם כי את פרחי באך אני לא מכירה). אבל כל מה שעוזר  –  הוא טוב.  מאחלת שאכן ימשיך.

  5. בגלל הקשר ההדוק של גוף נפש אני נוטה להאמין שיש כל מיני שיטות שעובדות על אנשים שונים במצבים שונים ולא פוסלת שום דבר על הסף. אם זה עוזר לך ועושה לך טוב – זה נהדר. 
    על עצמי ראיתי שלפעמים שיטה שעבדה לצורך מסוים לא עבדה אצלי לצורך אחר. אין פסול בניסוי וטעייה, ולהתמיד במה שעוזר. 
    הכי אהבתי את ההפנמה של הזמניות של הלחץ בתקופה הנוכחית של השנה. ברגע שהבנת שאלה חודשיים שואבים אבל גם זה עובר – פתאום נהיה לך יותר קל לעבור את זה. וגם לא הזיק שלמדת לסרב לפעמים…..ממש כיף לשמוע

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s