זכויות הקורא

רגיל

במועדון הקריאה שאני חברה בו כל חודש בוחרת מישהי אחרת ספר. בחודש שעבר בחרתי ספר אהוב עלי מאד "קפקא על החוף" של הרוקי מורקמי. קראתי אותו שוב למפגש (מה גם שנגזר עלי להנחות את אותו מפגש, פחד אלוהים) וגיליתי שהקריאה בו שונה לגמרי. בקריאה הראשונה הוקסמתי מהסיפור. מורקמי יודע לספר סיפור  ולשלב בו כל מיני אלמנטים אהובים עלי כמו ספרייה ודמויות מטורפות ומעוררות אהדה בו זמנית. הפעם קראתי אותו וכל רגע רצתי לאינטרנט כדי לקבל ממד נוסף לכל הסימבוליקה והציטוטים שמשולבים בספר. התחושה אחרי קריאת הספר הייתה שאם אקרא אותו בפעם השלישית אני אקבל ספר שונה. וואו, זה היה מוזר.

ובדיון התברר שהיו קריאות שונות ואהבות שונות ובזכות קריאה אינטנסיבית של ביקורות שונות ידעתי לנווט את הדיון לנושאים העיקריים.

מה שרציתי להגיד זה שהספר כילה את כוחות הקריאה שלי להרבה זמן.

ועכשיו  אנחנו קוראות את הספר של בן פול "אתה שוטר בירושלים" שאמור להיות קליל וירושלמי וכבר בשלושת העמודים הראשונים הרגשתי שאני הולכת לאיבוד בסבך התיאורים.

השתמשתי בזכות הקורא של דניאל פנק מהספר "כמו רומן" ועזבתי. לבינתיים.

מגילת זכויות הקורא:

הזכות לא לקרוא.

הזכות לדלג על עמודים.

הזכות לא לקרוא את הספר עד הסוף.

הזכות לקרוא שוב.

הזכות לקרוא כל דבר.

הזכות לשקוע בספר.

הזכות לקרוא בכל מקום.

הזכות לדפדף.

הזכות לקרוא בקול רם.

הזכות לשתוק אחרי הקריאה.

דניאל פנק טען שהסיבה שילדים ונוער שונאים לקרוא. קריאה הופכת למטלה. זה נכון גם לבן שלי שלמרות שהוא עושה רושם של קורא מצטיין הוא שבר את ליבי כשהבאתי לו את "קיזי הילדה הצועניה" והוא אמר שיש בזה פונט מטרחן (מילים שלו). קראתי אותו אני ונהניתי למרות שלא זכרתי שהתרגום היה כל כך מליצי. לא מתלוננת, היה כיף.גם את סדרת הרפתקה הוא דוחה על הסף וזה מבאס.

טוב, לא תמיד מצליחים.גם אני שנאתי כשדחפו לי בהתלהבות יתר ספר שלא התחשק לי לקרוא.

בכל זאת מנסה ומזכירה לו שהבאתי ספרים ולפעמים יש הצלחות.

טוב, יש סדרה ששנינו התמכרנו אליה "יומנו של חנון". היא מצחיקה וגם מראה סיטואציות נפוצות בין הורים לילדים. מצחיק ומבאס לזהות את עצמי באמו בטרחנית של גרג הגיבור.

ואז ג'ף קיני הגיע לארץ ואני חשבתי שזה יהיה נחמד שניסע לת"א להשיג חתימה ורק בשביל הקטע נרשמתי להגרלה של מפגש איתו לפני אירוע החתימות.

מה אתם יודעים, זכינו.

הגענו בקושי למפגש . בן הזוג היה בחו"ל ויום קודם היה טיול שנתי לילי כך שחזרנו מאוחר והלכתי לעבודה אבל לא מפספסים כזאת הזדמנות. נסענו והגענו .

ג'ף קיני למרבה המזל היה בחור מגניב כמו הספרים שלו, היה מי שתרגם לילדים את התשובות שלו והבן שלי היה מאושר אם כי התבייש להוציא מילה גם כשהגענו לקבל חתימה ממנו (לאחר שעתיים בתור שהבן שלי לא הרגיש כי קרא את הספר החדש, הרגליים שלי הרגישו מצויין) וכמובן גם המצלמה זייפה וקיבלנו תמונה מטושטשת.

חזרנו מאושרים וברכבת הוא חיסל את הספר.

מודעות פרסומת

»

  1. אהבתי את מגילת הזכויות של הקורא. אני מודה שאחד הדברים האהובים עלי ביותר באמהות היה לשוב לספרי הילדות האהובים ולקרוא אותם מחדש מנקודת מבט של מבוגר, וגם להחשף לספרות הילדים החדשה שלא היתה קיימת בזמני ושאין סיכוי שהייתי קוראת אלמלא הייתי אמא של ילדים קוראים. מעניין אם זה יקרה שוב עכשיו עם הנכדים, בשלישית. איזו מחשבה מרנינה 🙂

    • כן כן מניסיוני זה קורה גם עם הנכדים 🙂 גם לשוב לספרי הילדות (שאגב את חלקם אני צריכה לתרגם תוך כדי קריאה כי השפה ממש מוגזמת- כמו ב"ניסים ונפלאות" למשל), גם להחשף לספרות החדשה….תענוג!

  2. גם אני אהבתי את זכויות הקורא. מממשת בעיקר את זכותי לא לקרוא ספר עד הסוף. וגם לא לקרוא בכלל למרות שמחכה לי על המדף (למשל – קפקא על החוף 😉 ! )
    אני גם מאד מבינה שהקריאה השנייה וכל ההשקעה שלך התישו אותך לגמרי. תנוחי קצת.
    לגבי ילדיי – לא ניתן היה לכפות עליהם לקרוא ספר כלשהו או לקרוא בכלל. מידי פעם "הצליח לי" וספר שהבאתי "נתפס" ונקרא בשקיקה. בתי כן קראה (לא באובססיביות) כל השנים אבל לבני היתה הפסקה ארוכה מאד בשנות החטיבה והתיכון וחזר לקרוא רק בצבא… אבל עושה עבודה מצוינת של השלמת חוסרים מאז

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s