ימים 7-8-9

רגיל

תקופה של אי נוחות הקשורה לפונקציות ביתיות שפתאום מזייפות. הבית כבר לא מקום מפלט לשאוף אליו בסוף היום אלא מצבור של בלגן, נטיפי קרח במקפיא, כיור ששב ונסתם וערימות כביסה לא נגמרות.

חיים, בקיצור.

ואז מאבדים את המפתח של האוטו בקניות בסופר ומשתגעים כי אין מפתח ספייר ואז טוליו מוצא אותו בארנק.

ואז שמחים שמשהו שלא תפקד פתאום מתפקד.

יש משהו משחרר בכך שמקבלים את חוסר המושלמות של החיים ולומדים להעריך את הדברים הפשוטים.

 

היום קבענו עם חברים לעשות פיקניק ליד הים. כל כך כמהה לים.

 

היה ממש מעולה ואפילו הספקתי להיכנס לים. היה צפוף אבל עצם המגע שלי עם הים הספיק לי. 

 

 

»

  1. אוהו אני מכירה את הימים האלה שבהם פתאום נראה שהכל משתבש. דברים קטנים לפעמים אך מעצבנים. דברים מתקלקלים או לא מתפקדים היטב, דברים הולכים לאיבוד….
    ואז מציאת המפתח פתאום כל כך משמחת !
    גם אני כמהה לים, וזה לא ממש קורה. T אוהב את הים רק במעמקיו – שייט או צלילה, וגם את זה הוא כבר לא יכול לעשות (בגלל הגב והכתף). אז הוא לא ממש פרטנר להליכה לאורך החוף או פיקניק בים…
    נראה לי שאמצא לי דרך לעשות זאת בלעדיו

  2. אצלינו זה ממש תקופה של שיבושים.כל עוד זה דברי שכסף יכול לפתור אז הכול בסדר.
    ואני היחידה ממשפחתי שממש אוהבת ים. נן אוהב את החול אבל מפחד מהדגים הקטנים ולכן הוא לא מתלהב וטוליו לעומת זאת שונא חול ולא בא לו להיכנס (כך שיש מי שישמור על הציוד וזה נחמד).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s