תמונה 3

רגיל

אוהבת להסתכל על אבות וילדים בגינה הציבורית.

אב משחק כדורגל עם בנו כשהוא מחזיק בזרוע אחת את הבן השני התינוק.

 

כשאני רואה את הקטנים האלה בני השנתיים שהולכים בהליכה ברווזית ומחזיקים ביד פרח אני קצת מתגעגעת לימים האלה שהייתי חצי אלוהים בשבילו. ושוכחת שלהיות חצי אלוהים כרוך גם בויתור על מותרות כמו לשבת ולהתבונן בילדים ואימהות שהן חצי אלוהים.

 

הטור של רענן שקד שעיקרו: אשתי נסעה לחו"ל ואני מגלה בכמה היבטים ובמיוחד משימות בית ספר וחיי החברה של הילדים היא טיפלה וכמה קשה להיות היא.

הטור עצבן  נשים שחשבו שהטור תורם לקיבוע מעמדו של הגבר כאינפנטיל חסר כישורים ומעמדה של האשה כאחראית לכל ההיבטים שקשורים לבית.

 

אני אהבתי את הטור כי הוא שיקף משהו ממה שקורה אצלינו.

המודל אצלינו בבית הוא: כל אחד עושה מה שהוא טוב בו. טוליו הוא שותף מלא לכל מה שקשור להורות אבל מי שבקיאה בכל ענייני ביה"ס זו אני בעיקר כי אני לקחתי על עצמי את התפקיד. אחת לכמה זמן אני מתעצבנת ואז חושבים מחדש על חלוקת התפקידים. לי קל יותר לזכור את עומס הפרטים והתזכורות שקשורים לביה"ס ומה צריך להביא מתי. מצד שני טוליו אחראי על קומבינות החוגים, על להתכונן לרוב המבחנים. בישול ניקיון וכביסה שנינו עושים.

 

אני חושבת שזה מודל טוב בעיקר כי הוא לא בנוי על התחשבנות וכי שנינו קשובים אחד לשני וגם לצרכים של נן. שנינו עובדים משרה מלאה כך שזה לא הגיוני לצפות שאחד יעשה יותר. כשלא מצליחים לעשות אז לא עושים והשמיים לא נופלים.

שנינו יוזמים. למשל כשרואים שיש כלים אז שוטפים כמה שמתאים באותו רגע. כנ"ל כביסה. בנוגע לביה"ס אני אחראית על ארגון לו"ז למשימות וטוליו מבצע עם נן.

 

לא תמיד היינו ככה. במשך שנים התקבענו בתפקידים מסוימים. אני למשל בישלתי. ניקיון היה חיפוף רציני. אני עבדתי פחות אז היה הגיוני שאעשה יותר בתחומים האלה.

 

מה שבטוח, אם אסע לחו"ל הוא יסתדר מעולה וגם הפוך.

 

»

  1. אני אוהבת להסתכל על אבות וילדים כשהאבות באמת משחקים עם הילדים, ולא שקועים בתוך הטלפון שלהם…. ויש כאלה שמשקיעים ומשחקים ונותנים תשומת לב מלאה. יש כאלה. וזה כיף לראות.
    נשים לפעמים מקטרות על התפקידים (או העדר התפקידים) שנוטל הגבר במשפחה, ולא שמות לב שהקונטרול פריקיות שלהן היא שמסייעת לכך שהם יקחו פחות משימות, פחות אחריות, פחות יוזמה ופחות ביצוע. הן רוצות לקבוע מה נעשה ואיך ובדיוק מתי…וזה לא עובד ככה. כמו שאצלכם – כל אחד עושה מה שהוא טוב בו, ושניכם עושים את מה ששניכם בסדר בו – נשמע לי ממש אידיאלי.

    • אני מרגישה שיש לי חלק גדול במצב הנוכחי. פעם הייתי פחות משחררת. 
      אבל היום ראיתי מודעה לצהרון שעצבנה אותי כי הפניה בה הייתה ל"אמא יקרה". כנראה שלאבא יקר יש דברים יותר חשובים לעשות.

  2. שתי תמונות ציירת לנו כאן, או בעצם תמונה ורצף תמונות. הרבה חוכמה יש בזוגות שמצליחים למלא את המטלות בלי לריב, והפתרונות לדעתי הם כמספר הזוגות. אם צד אחד מרגיש ’קורבני’ זה לא עובד. לא לטווח ארוך. 
    ומסכימה עם הקטע עם הקטנים. היתה לנו שבת עם נכד בן 8 חודשים ויש בגיל הזה משהו כל כך מקסים, בתלות הטוטלית שלהם בך. 

    • זו חוכמה שלומדים. ובאמת שלכל זוג מתאים משהו אחר וכל עוד השניים מרוצים כל בחירה לגיטימית.

  3. בקטע של חלוקת עומסים – נדיבות כמעט תמיד עובדת. רב בני האדם מגיבים על נדיבות בנדיבות. (אם כי יצא לי להיתקל באחת שדווקא שמחה לנצל. קורה. )

  4. טור נורא ואיום !!! אם נוריד את העובדה שהוא בכוונה הקצין והשטיח ועשה מהגברים דחלילים הרי שהטור נורא ואיום כי הוא מקטין את אלה שבאמת עושים ומסתדרים וכבר כמה ימים שאני רוצה לעתוב על זה פוסט,אז עכשיו הרמת לי להנחתה ומכסימום מחר אכתוב

    • חייבת להגיד שבהתחלה לא הבנתי כל כך למה הטור מרגיז. ככל שחשבתי על זה יותר קלטתי כמה הפנמתי חלק מהדפוסים לגבי התפקידים השונים וזה מעצבן ברמות אחרות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s