יום 81

ארון הספרים הגיע וסוף סוף אני רואה אילו ספרים יש לי. מה שיפה זה שיש מקום לעוד ספרים.

מפגש נחמד בשוק עם קשישה שביקשה ממני רעיונות מה להגיש לקינוח לנכדתה שמגיעה מחו"ל. בסוף הצעתי לה להכין טראפלס משוקולד מריר וחלב קוקוס כי הוא לא אמור להיות חלבי. היא בתמורה נתנה לי מתכון למג'דרה וחיבקה אותי.

 

קודם מוכר התבלינים התחיל שיחה איתי. הוא היה סקרן במה אני עוסקת. הניחוש שלו היה פסיכולוגית, עובדת סוציאלית או בתחום החינוך. לא לגמרי טעה. כנראה שהצד הטיפולי בי חזק.

 

הכי מטורף, הגעתי ליומן מהתקופה בה הכרתי את טוליו. לא עמדתי בפיתוי וקראתי בו. חתיכת ארכיאולוגיה נפשית. גיליתי גם תמונות מההתחלה ותמונות מהטיול לדרום אמריקה ותמונות גם מתקופות אחרות בחיי וגם המון רצועות פילמים. תמונות בהן הייתי רזה והיה לי צבע שיער מקסים ומשקפיים מזעזעים ותמונות בהן נראיתי כמו גור לווייתנים והתלבשתי נורא ואני לא מדברת על השיער.ואחר כך תקופות בהן הייתי יפה ולא ידעתי להתלבש ואז הייתי יפה והשתפרתי בלבוש (או שזה לא היה משנה) והייתי פתאום מודעת לזה שאני מושכת אחרי שחשבתי שאף אחד לא ירצה אותי. משעשע ומטריד בו זמנית .ואז מצאתי התמונות של נן בן שנה מחובק ואהוב  עם הסבים שלי שטיפלו בו. ונן בן 3 וזה היה מוזר כי הרגשתי כאילו זה קרה בעידן פרהיסטורי. ותמונות מטיול בלונדון עם אמא שלי בגיל 17. אמא שלי הייתה קרובה לגילי כיום באותו טיול.

 

מוזר מה היה חשוב לי פעם ומוזר לראות איך ראיתי פעם את החיים וכמה רציתי להתבגר ופחדתי מזה בו זמנית. זו הייתה תקופה מלאה חברים ובו זמנית בודדה נורא. איזו הקלה לדבר על כל זה בזמן עבר.

 

ומסתבר ששמרתי המון מזכרות מהטיול לדרום אמריקה. הכי בולטים כרטיסי הטלפון והגלויות. 

 

והכי מוזר זה שכל מה שהיה צריך לקרות פשוט קרה.