יום 76

רגיל

יש לי שריטה. אני הכי אוהבת לקנות לבד. נוכחות של אדם אחר, חברה  או גרוע מזה בן זוג או ילד גורמת לי לאבד את הריכוז ולהחליט החלטות לא נכונות. אחרי שקראתי את סוד הקסם היפני התחברתי לפילוסופיה שלה שדורשת דיוק ואני שואפת לדייק בקניות שלי.


 


את קרן שביט אני מכירה מהבלוג המיוחד שלה. היא הפכה בשנים האחרונות לסוג של גורו לייף סטייל. היא מעצבת בעיקר גלביות ומארגנת כל מיני ירידים מיוחדים. תמיד עקבתי אחרי פועלה ברשת  ומתפעלת מהיכולת שלה לחדש לשפר ולדייק. בזמנו קניתי גלביה שלה ברשת אבל לא הצלחתי לגייס אומץ להסתובב איתה ברחוב אבל היא בגד הבית המועדף עלי ומי אמר שבבית לא מתלבשים יפה. היא אגב בין הבגדים הבודדים שננראים טוב גם אם לא לבשתי מתחת חזיה.


 


והפעם מאד התאים לי ללכת ליריד ולבד וכאן נכנסו כמה בעיות למשוואה: 1. מקום לא כל כך נגיש לתחבורה ציבורית  ואני לא נוהגת. 2. מה עושים עם בן הזוג והילד. אמנם היה מתחם הפעלות לילדים אבל הילד שלי כבר פחות בר הפעלה. הניחוש שלי היה נכון ורוב הילדים היו צעירים בהרבה. ידעתי שהם גם יהרגו אצלי את חדוות הקניה ואת החשק למדוד למשש, להתפעל ולהחמיא למוכרות על התספורות והבגדים .


 


כאן נדרשה יצירתיות וצירוף מקרים מהמם: לבן זוג הייתה עבודה שמאד התאים לו לעשות אותה מבית קפה, לילד היה חבר שהציע לו ללכת לסרט וכך מצאתי את עצמי חובקת תיק  קטן ביריד לבד.


 


ועכשיו פירוט השלל: היה דוכן מהמם של תכשיטים ותיקים מגאנה. אני מתה על בדים אפריקאים וגם התכשיטים היו מבד. מדדתי וניסיתי לא מעט ובסוף קניתי שרשרת צבעונית אבל עדינה יחסית. התיקים היו בעייתיים בכמה היבטים: גדולים מדי, קטנים מדי וחוץ מזה אני לא מתחברת לקונספט של תיק קלאץ'.


 


שמעתי כבר הרבה על סנדלי saltwater   פיתחתי אובססיה ל זוג סנדלים צהוב   אבל כאן  הייתה בעיה אחת כי מידת הנעלים שלי זהה לזו של האחיות החורגות של סינדרלה (41) וכך נאלצתי לותר על החלום. אחר כך ביקרתי בעוד דוכן נעליים וחמדתי כפכפים מהממים בצהוב אבל הפתעה. גם שם נגמרה המידה. מדדתי נעלים צהובות מחוררות שהיו מדליקות אבל עלו הון קטן ולא הייתי סגורה על עצמי שיהיה לי אומץ לנעול אותם  בקיצור לא נועד לקרות הפעם אבל היה יפה לנסות. לא מוותרת על החלום הצהוב.


 


דוכן הסבונים ואני היה סיפור אהבה. הייתה שם גם מוכרת עם תספורת ג'ינג'ית מהממת וכך יצאתי עם שקית עם סבון תה ירוק שלא יכולתי להפסיק להסניף. עשיתי למוכרת את היום כי היה לי סכום מדויק. 


 


דוכן של מוצרי נייר מהממים – פנקס עם איור עלים. תמיד יימצא שימוש לפנקס. מאד שלי גרוסי במהות שלו אבל זול יחסית.


 


ואז הגעתי למקדש של הכוהנת הגדולה -מתחם הגלביות של קרן שביט. וגיליתי לשמחתי שזה ממש לא מסתכם בגלביות. קניתי שמלת חולצה יפהפייה ומדויקת מבחינת העיצוב שלה וגם סבון עם ריח שקרן רקחה בעצמה. כבונוס ראיתי את קרן בלייב ולא הצלחתי להסתיר את ההתלהבות שלי 


 


קינחתי בקרטיב תפוח מלון ויצאתי מרוצה ושמחה ובתחושה שהפעם הצלחתי ליהנות מכל רגע.


 


נכון שהיה צפוף, היו הרבה ילדים ולא דיברתי על התור לארטיקים והמגוון הדל של אפשרויות האכילה במקום אבל היה כיף לראות הרבה שפות עיצוביות וסגנוניות במקום אחד.


 


אז נכון שמדובר בסגנון חיים קצת יקר עבור רמת החיים הרגילה שלי אבל נחמד לטעום ממנו וללקט ממנו דברים קטנים ומשמחים. זה גם משמח למדוד סגנון חיים שונה, שמלות קצת משוגעות , מסרק עם פרחי נייר, כובעים ועוד. וזה כיף לראות את הפנטזיות העיצוביות גם מחוץ לפייסבוק. 


 


במילים אחרות כיף להתפעל מיופי.

»

  1. נכון! גם כשאני עם אחרים אני לא יכולה לקנות או אפילו למדוד ברצינות. הכל הופך או לבדיחה או לתחושה שאני מבזבזת את זמנם. מזמן הסקתי שאני כנראה לא אוהבת קניות בכלל, אבל לאחרונה אני חושבת שהאמת היא שאני לא אוהבת קניות בצוותא או בקבוצה. 
    הנעליים הצהובות המחוררות מהממות. 

    • המחיר של המחוררות היה מחורר לי את הארנק 🙂
      אני תוהה אם הייתה לי שותפה מושלמת לקניות שמתפעלת מאותם דברים הייתי מרגישה אחרת.

  2. 1. אני שונאת קניות, מעדיפה לקנות את ההכרחי לבד כי זה נגמר יותר מהר. חברתי יוגה היא היוצאת מן הכלל שאיתה אני אוהבת להסתובב, אבל לא בגלל הקניות כמו בגלל זמן האיכות שהקניות מאפשרות לנו.
    2.נסי פעם מידה 42, אפילו יותר גרוע ממידה 41, בדוק.

    • בנעלי ספורט אני מידה 42. באמת יותר קשה למצוא  מעל 41 אבל גיליתי קבוצה חביבה בפייסבוק לגדולות רגל ורץ שם הרבה מידע.

      כיף לך שיש לך פרטנרית טובה להסתובבויות.

  3. זה מצחיק אותי איך אני (שאופנה לא מדברת אלי ויריד כזה לא יעשה לי כלום) מצליחה להתפעל ולהתלהב מההתלהבות שלך ואפילו מהטעם שלך – בסנדלים וכו. צהוב הוא באמת כל כך יוצא דופן ועם זאת כל כך קיצי ומשמח…חבל שלא קנית בסוף. אני, אגב, הייתי יכולה למצוא כנראה במידה שלי (36) אפילו את ה-saltwater. למרות שהם כותבים "מתאים למבנה האנטומי של הרגל" – איזו רגל? של מי? לכל אחד רגל קצת אחרת. טוב אני סתם מתבאסת כי עם הקשת הגבוהה שלי שום נעל/סנדל לא באמת מותאם…וגם אני אגב לא מתחברת לתיק קלאץ’. שמחה שיצא לך להסתובב לבד. כיון שאני שונאת קניות (ידוע כבר) אז גם אני מעדיפה כשצריך לגמור עם זה לבד. אבל כתבתי כבר כמה פעמים איך גיליתי השנה שעם בעלי אני יכולה ואפילו נהנית לעשות קניות….זה קונצפט חדש לגמרי עבורי…

    • אני חושבת שאצלי גיבוש הטעם האופנתי הוא סוג של מסע ואני מקבלת באופן מודע ולא מודע הרבה רעיונות מבלוגים מסוימים ומבלוגריות שאני מעריכה את טעמן.
      כיף שהצלחתי להדביק אותך בהתלהבות.
      וליהנות מקניות עם הבעל זה  נהדר. אצלי זה פחות קורה כי הוא לא נהנה בקניות וחוסר ההנאה מדבק לא פחות מההנאה.קניות בסופר אנחנו עושים יחד.

  4. איזה כיף של פוסט עושה לי חשק לעקוב אחרייך לסמע קניות שכזה.
    (לעקוב כי לא בא לילהפריע ללבד שלך…)
    אהבתי גם אני את המחוררות הצהובות, אבל לחולטין לא בטוחה שהיתי הולכת איתם.
    ןתיקי קלאצ’ בכלל לא ברור לי למה הם הומצאו, אי אפשר להכניס שם חצי בית אז מה זה שווה בכלל…

    איפה התקיים היריד הקסום הזה??

    יום כיפי

    • נראה לי שהייתי נהנית איתך 🙂
      כנרהא שגם את כמוני לא הולכת עד הקצה עם הטעם האופנתי שלה.אבל עדיף לא לקנות מלקנות ולהתחרט על הסכום הלא זול. אם היה יותר זול אולי הייתי מהמרת וקונה.

      היריד התקיים בחוות שלם. זה מתחם בתוך פארק אריאל שרון. נראה לי שבלי קשר המקום שווה ביקור ורצוי עם אופניים. זה פארק עצום בגודלו.

      תיק קלאץ’ שייך למינימליזם. כמו שהמוכרת אמרה: "אפשר לשים כרטיס אשראי, מפתחות וסלולרי וזהו. ואני אומרת פחחח.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s