והיום ביקורת על רומן רומנטי. קבלו

רגיל

חיים מושלמים /דניאל סטיל

כשמגיעים לספר בדרך כלל יש מערכת ציפיות מוקדמת שקשורה לז'אנר של הספר ולסופרת, דניאל סטיל
היא מקרה שמשקף היטב את מערכת הציפיות המוקדמת הזאת. דניאל סטיל משויכת אצלי לגיל
16, נהניתי לקרוא אותה. לא זוכרת כלום ממה שקראתי . אולי אפשר להקביל את חווית
הקריאה לאכילת פיצה. כי גם פחמימות הן סוג של נחמה. ולהפתעתי הרבה קיבלתי כחברה במועדון הספר הסגול ספר חדש של דניאל סטיל ועכשיו אני אמורה לשפוט אותו בעיניים של קוראת מנוסה, בשלה ומקצועית.

 

גיבורת הספר היא בלייז, עיתונאית מצליחה בת 47 (אבל נראית הרבה פחות, כך מציינת דניאל סטיל בהתנצלות שוב ושוב). היא חיה במחלקת העסקים מטיסה לטיסה ויש לה סוד, בת עיוורת בת 19 שחיה בפנימייה מיוחדת. הבת שמחה בחייה הקטנים עם המלווה הצמודה שלה
שעושה בשבילה הכול, בלייז מבקרת אותה מדי פעם והכול טוב. ואז המציאות משתנה.
המלווה הצמודה שלה מתה במפתיע  (שימו לב, מתה! לא מצאה עבודה חדשה, לא התחתנה. מתה!) וזה גורם לבלגן בביה"ס שנאלץ
להיסגר  ונאלצת לחיות עם אמה שרגילה לחיות לבד. אוקיי, אז יש קונפליקט אבל הוא לא ממש בא לידי ביטוי בחייהן המשותפים. מה
שכן, הבת מקבלת מלווה חדש. בחור חתיך מושלם, צעיר, בשלן (שמתמחה בבישולים דיאטתיים כי הבת סוכרתית) ועם רעיונות מהפכניים להקנות לבת עצמאות. בהתחלה בלייז לא סובלת
אותו ואז קורה מה שקורה ברומנים רומנטיים בלי ספוילרים…

אז איך הייתה הפיצה? בואו נגיד שאם הייתי טסה לא הייתי מתנגדת לספר כזה שיעביר לי בכיף שעתיים שלוש. מבחינה ספרותית הדמויות היו שטוחות, נטולות הומור לחלוטין ושמרניות להחריד. הרגשתי שלמרות הרצון של הסופרת ללכת עם רוח הזמן ולערער על השמרנות  ולהגיד שאשה בת 47 יכולה בכיף לבנות לה קריירה ולהתאהב בגבר צעיר ממנה בהרבה וגם להיות אימא מעולה בלי להקריב אבל בפועל אין עומק אמתי בקשר בין האם לבת. הכול על פני השטח וברור שהאימהות הוקרבה על מזבח הקריירה. הסופרת לא שופטת את הדמות אבל למעשה כן שופטת אותה בכך שהיא בונה מערכת כל כך מהותית בצורה שטחית. להזכיר שיש להן זמן איכות יחד לא מספיק.

אולי זה לא הוגן לצפות מפיצה להיות סעודת גורמה אבל אני חייבת לציין שגם בתחום הג'אנק פוד יש ספרים יותר מהנים. אני אוהבת את מריאן קיז שמצליחה להכניס הרבה הומור לדמויות שלה, מצרך שהיה חסר פה.

בכל מקרה אני מודה למועדון הספר הסגול של הוצאת כינרת על הספר. גם להיות ביקורתית כלפי ספר זה סוג של הנאה
וכאמור לפעמים נחמד לתת למוח להרפות ופשוט לקרוא ואחר כך להתקטנן בכיף.
 

»

  1. הרומן הרומנטי זה קצת כמו קומוניזם בעיני: אם את בת 16 ואת לא קומוניסטית אין לך לב. אבל אם את בת 26 ועדיין קומוניסטית אין לך ראש… 
    מעניין לקרוא את הספרים האלה בגילנו. אבל אסתפק בקריאה דרכך. את עוד היית עדינה בביקורת שלך. 

    • אהבתי את הדימוי לקומוניזם. כנראה שיש דברים שמתאימים לגילים בהם קשה יותר להכיל מורכבות. מצד שני הגיבורה היא בת 47 מה שאומר שסטיל כיוונה לקהל יעד בשלב אחר בחיים. כנראה שאם לא העובדה שהייתי מחויבת לכתוב על הספר לא הייתי טורחת לקרוא אותו.אבל זו לא הייתה חוויה מצלקת.

  2. אהבתי את ההגדרה ’להתקטנן בכיף’ 🙂   כי זה באמת כיף לפעמים.
    לא זוכרת שקראתי משהו משלה,  אבל זוכרת במעומעם סדרות טלוויזיה שנעשו על פי ספריה.  

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s