יום 19

רגיל

אני עצובה. מהעצבות הזאת שנופלת בלי תכנון מראש ובלי טריגר מיוחד. מין עצבות קיומית כזאת שמציפה את הפחדים הכי גדולים והיא באה דווקא לצד אהבה מאד גדולה. אני עצובה כי הזמן עובר ואנשים שאני אוהבת מזדקנים ואני מפחדת לאבד אותם.

 

בכל זאת היו לי גם דברים משמחים.

1. הכלב של השכנה ברח לה ומצאנו אותו לדמרי במקרה.

2. ביקרנו אצל הסבים שלי ונתנו להם משלוח מנות וגם התקשרתי אליהם והם כל כך שמחו על הביקור שלנו ועל האהבה שלנו.הם מדהימים(ואני פוחדת לאבד אותם, כל כך פוחדת…)אני מרגישה שהם הגרעין של הקיום שלי. הם היו שותפים מאד פעילים בגידול שלי וממש גדלתי אצלם בבית.

3. הערב נן ואני ישבנו על הספה מחובקים ולא עשינו כלום ואני התחלתי לדמוע. הוא לא שם לב וחיבק אותי ובסוף אמר לי שהוא אוהב אותי.רגע מכונן.

4. הייתי בשוק עם נן וקניתי המון ירקות ותפוחי פינק ליידי. נן קיבל כוס עם גרגרי רימון וחיסל אותה מהר מאד.מבאס שנן לא אוהב את השוק אבל קצת ריככתי לו את החוויה.

5. טוליו עושה חביתות ממש טעימות.

6. ראיתי את שני הפרקים הראשונים של מחוברים.

 

 

»

  1. העצבות הזן כל כך מוכרת לי לצערי, הורי מזדקנים לי מול העיניים… ישנם רגעים מאד קשים בזה, וישנם רגעים נפלאים, אותם אני נוצרת בליבי.

    שוב לא נפגשנו בשוק….. לא פייר!!!!!

    ערב נהדר יקירה!

    • הזדקנות יפה זו ברכה אמיתית גם לאדם עצמו וגם למשפחתו. ואני מאחלת גם להורייך שייזדקנו יפה. ככל שמתבגרים מודעים יותר לזמניות של החיים והמודעות הזאת קשה. אני זוכרת שכילדה הרגשתי כאילו כולם יחיו לנצח.

  2. אני מכירה את העצבות הזאת עם החרדות בנושא הזה. זה כנראה משהו אוניברסלי,  אבל זה לא ממעיט מן העצב והחרדה,  אלא אם כן מצליחים לפתח איזו שלווה סטואית (אני לא מצליחה).  ובכל זאת מצאת כמה דברים טובים!
    חג שמח 🙂

    • אני חושבת שהפתרון היחיד למצב הזה הוא לפתח יכולת לגדל הורים פנימיים ולפתח חוסן פנימי  וכמובן גם לשאוף לנצל את הרגעים עם האנשים האהובים עלינו כשהם שם.

  3. לגמרי מתחברת לעצבות הזו שלך, עדיין מתגעגעת וחולמת באופן קבוע בלילות על סבתא שלי, שנפטרה כבר לפני 20 שנה….כמוך גם אותי היא גידלה, והאמת גם קצת את הילדים שלי! אז נכון, בסופו של דבר תאבדי אותם – אבל לעד הם יחיו בתוכך. וכרגע את גומעת כל רגע איתם, וזה נהדר. והנה בכל זאת מצאת רגעים קסומים ומשמחים, מרגשים באמת – כמו (3)….

    • אני מכירה כל כך הרבה אנשים שלא גדלו עם סבתא נוכחת שאני מברכת על המזל שלי. זו מתנה אמיתית ושמחה שגם לך הייתה.
      מקווה שיש לך הרבה זכרונות טובים מסבתא שלך.

      • ל-T למשל אין חוויה של סבתא או סבא. הוא היה מאד קטן כשסבתא מצד אמא נפטרה, וכל מה שהוא זוכר ממנה זה שיניים בכוס ליד המיטה. כל שאר הסבים שלו נפטרו הרבה לפני שנולד. אני זכיתי לסבא מצד אמא עד גיל 4.5 והוא אהב אותי בטירוף – זוכרת אותו עד כמה שניתן לזכור מהגיל הזה. סבתא שלי (אשתו, אמא של אמא) נשארה לגור איתנו וגידלה אותנו בעצם. וכשהורי היגרו לארה"ב (אחרי שכבר הייתי נשואה ואמא) לקחתי את סבתא שתגור אצלי, עד שאירוע מוחי הכריע אותה ונאלצנו להשכין אותה בבית אבות סיעודי…כלומר שהיא גידלה קצת גם את ילדיי. יש לי זכרונות מדהימים ממנה, היא השפעה מאז’ורית על חיי

      • ובמקרה שלי ההורים שלי נפרדו כשהייתי קטנה ועד גיל 6 גרנו אצל הסבים שלי. אח"כ הרבה שנים הייתי אוכלת אצלם צהריים ובתיכון ישנתי אצלם לילה בשבוע כי היו קרובים לביה"ס. 
        סבתי טיפלה בבן שלי עד גיל שנה וחצי והיא באה אלינו עד היום אחת לשבוע. לא מובן מאליו ונפלא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s