מחפשת רגעים של רווחה ושקט. העולם סביבי רועש ורועש לי גם בפנים.
מחשבה רודפת מחשבה והן מסתבכות לי במוח ומאבדות קוהרנטיות. אני מוחזרת כמעט בעל
כורחי לתקופות מבולגנות בילדות ולמצבים מאד ראשוניים בנפש שלי וכמה שאני מנסה
להגיד לעצמי שזה לא משפיע , זה משפיע.
הדרמות הפנימיות הן הקשות ביותר. יש להן מרחב מצומצם והן הופכות את
המחשבות לעכורות הן מעצימות את המפלצות הפנימיות.
אבי הביולוגי מנסה לחזור לתמונה. אשתו נפטרה. אני לא רוצה אותו בחיי
אבל לא מסוגלת לחתוך אותו בצורה חסרת חמלה ובלתי הפיכה וכל הזמן אני במצב של שמירה
לא לתת לו לחדור לחיי.
איש מבוגר ובודד חסר יכולת אמתית להזיק וכנראה גם חסר כוונות זדון
כלפי אבל האיש הזה הוא הפצע שלי.
אוי. רק חיבוק.
חיבוק בחזרה
קוראת ונושמת עמוק, ואז לוקחת עוד נשימה. לא פשוט לעבור את מה שעובר עלייך עכשיו – אבל זה מה שקורה במציאות שלך ולכן אולי…..אולי תתמסרי לזה פשוט. תתמסרי לזכרונות שעולים ולתחושות הקשות ולדרמה….תסכימי לחוש את מערבולת הרגשות….ממילא הן מאיימות ופולשות ומכאיבות אז במקום להאבק…הסכימי לשהות בתוכן (עם עצמך, אני לא מדברת על האיש שמנסה לחזור ולחדור לחייך, אני מדברת רק על התחושות שעולות אצלך)…….ובאורח פרדוקסלי כמעט, עצם ההסכמה לשהות בכאב – יעזור לפוגג אותו ולהגיע לצד השני…..הצד שהשיל את כל זה מליבך ומגופך והשאיר אותך רגועה יותר, שלמה יותר. וכשתהיי בצד הזה אולי כן תתעורר בך גם חמלה כלפיו ואולי לא וזה גם בסדר. העיקר להחזיר לך את הרוגע….חיבוק
את צודקת. קשה לבצע, תודה על התגובה התומכת והמאפשרת.
יש אנשים שמעוררים בנו שדים רדומים. המצוקה מוכרת, וכואבת מאוד מאוד. אנחנו כאן אם את רוצה לפרוק, וגם אם לא. זו אכן דילמה קשה ביותר.
זה לא כל כך דילמה כמו החלטה שקשה להיות שלמה איתה.
תעשי מה שטוב לך. מותר לכעוס בדרך, להתעצבן וכל תחושה אחרת. ואת יכולה להרגיש שלמה עם כל החלטה שתקחי. זכותך לעשות מה שטוב לך מבלי להתחשב בצד השני. תזכרי שהצד הזה מעולם לא התחשב בך.
ואם את צריכה שיחה עם עטבדת סוציאלית, את תמיד מוזמנת 🙂
אני חושבת שעיקר המועקה פה היא לא האשמה אלא עצם השהות שלו בתודעה שלי. הייתי נהנית יותר בלי. מצד שני מתחילה להתרגל.
ותודה על האוזן הקשבת והאמפתיה
מצאתי את עצמי קוראת את השורה האחרונה שוב ושוב ושוב וחשבתי על המצב הנוראי שאת בוודאי נמצאת בו. ליבי איתך. חיבוק!
מרגישה את החיבוק שלך ואת ההבנה. תודה.
הוי, אני שולחת לך חיבוק ומאחלת לך כוחות, יקירה…
לילוש , איזה כיף שאת פה. חיבוק גדול.
פצעים יש להרחיק ולא לטפח
עם צלקות אפשר עוד איכשהו לחיות
גם עם פצעים אפשר לחיות. וגם צלקות נפתחות לעתים.זה חלק מהחיים.