התייחסות חד פעמית למצב.

רגיל

העולם נעשה מקום אלים יותר ויותר ואני מפחדת. אני לא רוצה את כל הרוע הזה קרוב אלי אבל רואה כמה אי אפשר להימלט ממנו. אני מגלה איך כולם סובלים ונשחקים תחת אותו רוע וכולם מזדעזעים מדברים שאכן ראויים לזעזוע. כן, גם אני. לא יכולה שלא . מצד שני אני לא יכולה שלא לחשוב שהזעזוע שלי לא עוזר בכלום. פעם הייתי נלחמת באופן פעיל יותר במה שתפסתי כעוולה. הייתי הולכת להפגנות, הייתי מנהלת ויכוחים פוליטיים בלתי פוסקים.

 

ובכל זאת אני לא מסוגלת לכתוב בבלוג על כל הגועל נפש הזה סביבינו. אולי כי אני חושבת שאני אכתוב את המובן מאליו ולא אחדש או אזיז למישהו. ואולי כי החיים שלי מלאים בסימני שאלה וסימני הקריאה הולכים ונעלמים. מעטים הדברים שאני יכולה לשים סימן קריאה ולהציג עמדה חד משמעית. אנשים מגיעים לכזו דרגה של רשעות שסימן הקריאה העלוב שלי הוא פסיק קטן בכל הגועל נפש הזה.

 

ואני מקווה שהצורך הזה לחיות חיים נורמליים ופשוטים, להקים משפחה, ללמוד, להתפרנס, לחיות בשקט וברווחה ינצח את כל המטורפים האלה. אני מאמינה שלכל אחד זה מגיע.

 

אז זו פעם אחרונה שאני מתייחסת לזה. האלימות מובילה לפחד שמוביל לאלימות וצריך לחשוב איך מפסיקים את זה ולו למען הדורות הבאים.

 

ושום פתרון למצב הוא לא חד משמעי עם סימן קריאה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s