עבודה: כשיצאתי לחופשה הרגשתי שהשארתי המון דברים פתוחים מאחורי וזה מעיק עלי ועכשיו גם החופש נראה לי ארוך מדי.
ביום כיפור צמתי כמו שעשיתי בשנה שעברה. הספק קריאה מטורף של שני ספרים שהרבה זמן רציתי לקרוא אבל הם דרשו ממני התמסרות ולא הרגשתי שאני יכולה לקרוא אותם בהפסקה: "אגם הצללים" ו"השטן נמצא בדברים הקטנים". אגם הצללים הוא ספר שכתבה חברתי היקרה רוני ונהניתי ממנו מאד. כשקוראים ספר שכתבה חברה את מצד אחד יודעת שהיא כותבת נהדר ושאת תמותי על הספר ומצד שני יש קול קטן שמנקר, מה אם לא? אז לכן הספר חיכה לי בסבלנות כמה חודשים וממש ממש אהבתי.ספר פנטזיה ישראלי שמשלב את עולם הכישוף עם שירה. נראה לי שרק רוני יכולה לכתוב כזה ספר.
השטן נמצא בפרטים הקטנים הוא ספר אוטוביוגרפי שמספר על בחורה שחולה בקפדת (OCD) והפכה ליהודיה דתיה אורתודוקסית. המפגש של הקפדת עם הדתיות שדורשת אורח חיים מאד מוגדר לפרטי פרטים הפך את העניין למצחיק ומטריד בו זמנית. בסוף גם קצת מייגע.
אז יום כיפור עבר וכמעט לא הרגשתי את הילד שלי שיצא עם חבריו והאופניים. בכלל חיי החברה שלו תופסים מקום משמעותי בחיים שלו והוא וחבריו קובעים ביניהם. יש לו חבר שהוא נוטה להתנחל אצלו (יש לו גינה והורים שמאפשרים כנראה יותר מאיתנואז יותר כיף אצלו).קצת מביך אותי חוסר הסימטריה הזה. אנחנו מציעים לחבר לבוא אלינו ובינתיים הצלחנו פעם אחת.
הילד שלי גם חוזר לבד הביתה מה שמאפשר לנו לעבוד כמו שאנחנו אמורים וגם לנסוע יחד. בקיצור, חיים אחרים.
יש לי שלוש חברות מהתיכון שאנחנו נפגשות כל יום הולדת. כבר שנתיים שלא מצליחות להיפגש . לאחת מהחברות היה יום הולדת ואיחלתי לה בפייסבוק ואז היא כתבה לי שהיא מתגעגעת. החלטנו להיפגש ארבעתינו לכבוד יום הולדתינו ה 40. למרבה ההפתעה זה היה הרבה יותר קל ממה שחשבנו והיה מפגש באמת מהנה. חבל שנושאי השיחה מתחילים להשתנות. דאגה להורים חולים, חברה משותפת שהתגרשה פעמיים,משבר גיל ה40 וכו'.בכל זאת האהבה שלנו נשארה.
קראתי שמשבר סביב יום הולדת עגול מתרחש שנה לפני וזה מאד התאים לשנה הקודמת. השנה פחות הרגשתי אותו אבל חזרתי להיות ג'ינג'ית וירדתי 5 קילו. הדיאטה עכשיו קצת תקועה אבל זה שאנחנו עושים אותה בזוג מאד עוזרת לא לשבור אותה לגמרי. בסופו של דבר חשובה לי מגמת הירידה יותר מקצב הירידה.
נוסעים שוב לספרד. כבר אין לי כוח לכל ההקטנות סביב העניין הזה. יהיה מעולה וזהו.
הכול בסדר בעצם, יותר מבסדר, נפלא אז למה תמיד אני כל כך מעוכה בעונה הזאת? אין לי הסבר לכך.
myreaderlife 
מודה שלא אוהבת את החוויה של קריאת ספר של מי שמוכר לי או חבר שלי. אני שומעת את הקול שלה מדבר אותו, ומנחשת את הדמויות שיצרו את הכביכול סיפור דמיוני, ולמען האמת גם חרדה כל הזמן לפגוש חלקים ממני בספר. חסר הריחוק ההכרחי שמאפשר לך לצלול לעולם אחר ולתת לסופר לקחת אותך ל’מסע’. אחרי שקראתי פעם אחת ספר כזה החלטתי שזו לא חוויה טובה עבורי ומאז אני נמנעת.
לגבי לשמוע את הקול של חברתי אני מסכימה איתך שיש בספר הרבה מהקול שלה ומהעולם שלה. דווקא זה נחמד וגם לפגוש בספר פרטים שהיו מוכרים לי מתהליך הכתיבה שלה. לגבי הדמויות אני חושבת שהיא הצליחה להרחיק מספיק את העולם המציאותי מהדמויות. אולי בזכות זה שמדובר בז’אנר פנטזיה זה פחות קונקרטי אם כי היא השתמשה בכמה משמות חברי פייסבוק שמוכרים גם לי.
מזמן לא שמעתי על מישהו שהחופש נראה לו ארוך מדי, ואני מתמלאת הערכה (נוספת!) אלייך אני קראתי פעם אחת ספר שחברה כתבה ומאד מאד התאכזבתי, ולמרות שלא אמרתי כלום (אבל גם לא שיקרתי) בזאת פחות או יותר הסתיימה (מצידה) חברותנו. וחבל. נשמע מעניין "השטן" הזה, אחפש אותו. כרגע קוראת סוף סוף את מלכת היופי של ירושלים. לגמרי מסכימה עם המשבר העגול שמתרחש בשנה לפני. לי זה קרה בול על השעון – לקראת 20, לקראת 30, לקראת 40 ולקראת 50. מסוקרנת לראות מה יהיה לקראת ה-60…
כל הכבוד על הירידה במשקל – בעלי ואני פצחנו בדיאטה יחד שלשום (כן כן באמצע החגים) ונראה איך זה יחזיק מעמד (ברור לי שהוא יירד יפה ואילו אני….)
טוב שאת והחברות שומרות על הקשר למרות ודווקא בגלל השינויים שחייכם עוברים. וכיף שהילד גדל ובהדרגה המרחב שלכם משתנה…
זה לא שאני כזאת חרוצה. נראה לי שאני צריכה מסגרת ואולי חופש גדול מדי זה צרות של עשירים.
בהצלחה עם הדיאטה. בחגים זה קשה במיוחד. וגם אצלינו בעלי יורד יותר ממני. אוף הגברים האלה וחילוף החומרים שלהם. מצד שני הוא גם עולה מהר יותר.