אני מתחילה להבין את היתרון בקריאת ספר לא סחיב. אני קוראת עכשיו את "החוחית" של דונה טארט והקריאה במיטה אמנם איטית אבל מאפשרת התחברות יותר עמוקה לספר.
אני קוראת במקביל את החוחית ואת "לילה אחד, מרקוביץ" ספרים שונים זה מזה בתכלית אבל שניהם מצליחים לספק לי חוויית קריאה אחרת. אני מתה על השפה של "לילה אחד, מרקוביץ" שהיא משלבת בין משלב ששייך לתקופת טרום קום המדינה לבין שפה עכשווית והיא עושה את זה בהמון חן. הדמויות בה כואבות מצחיקות ואפשר לחוש אותן . אז את מרקוביץ' אני קוראת באוטובוס ואת החוחית במיטה.וכמו כן החלטתי שהגיע הזמן להכיר לבן שלי את "משפחתי וחיות אחרות" של ג'רלד דארל ואני סקרנית לדעת אם יתחבר או שזה מוקדם. שפה שמצליחה להיות פיוטית ומצחיקה בו זמנית כמעט תמיד עושה לי את זה
זו בעיה כי במקביל לקריאה יש לי הרבה ספרים שאני לוטשת אליהם עיניים ואפילו מוכנה לקנות אותם ויש ספרים שמחכים לי בערימות. יש לי חשקים משתנים בתדירות מטורפת וגם חובות קריאה מקצועיות.
המסקנה שלי היא שאני לא קוראת מספיק..
myreaderlife 