הנשים במוניות השירות מנהלות שיחות בלתי נגמרות בהן הן מחלקות משימות ומנהלות את הפקת הסדר. זו תקופה שבה אני מרגישה ממש מחוץ לעניינים כי הסדר שלנו זעיר ממש במונחים משפחתיים. אנחנו החמים והגיסה וזהו. זה גם מקל על האטרף הזה של הארגון והמתנות אבל זה גם קצת עצוב שלא לומר מרגיש חסר טעם. ומצד שני אני ממש לא מתחברת לסדרים גדולים ועמוסים בתוכן.
העניין הזה של פולקלור משפחתי לא כל כך עובד אצלינו.
מחוץ לעניינים של נקיון אביב בעיקר כי אין לי זמן פנוי או ראש להשקיע בזה את האנרגיות והמשאבים והטירוף.
כן אוהבת את הפריחה הצהובה של האביב, המון חרדלים שחלקם מוצאים את עצמם בצנצנת על שולחן העבודה שלי. אוהבת את החמימות הכמעט מפתיעה ואת שעות האור הארוכות וגם סנדלים, איזה כיף זה סנדלים.
ויהיה לי יום הולדת. כל פוסט אני חופרת על יום ההולדת ואני מתייחסת לזה כאל נקודת ציון כדי לשנות דברים בחיי אבל מאד קשה לי לשנות. כתבתי פוסט בפייסבוק על הרצון שלי לקום בחמש בבוקר כל יום ולצאת להליכה אבל זה שינוי שאני מפחדת ממנו. אני כל כך עייפה כשאני קמה מוקדם וקשה לי לוותר על שעות השלווה בערב ללא מחויבות.
myreaderlife 
כל כך אני מעדיפה סדר קטן. וזה לא כל כך מצליח לי, הפעם אנחנו 14, וזה לא גדול ענק, אבל זה הרבה יותר ממה שהייתי רוצה.
הצהוב המתפרץ הזה של האביב הוא סם חיים של ממש, לא?
הצהוב והסגול יחד הם שילוב נפלא. ו14 זה מספר נהדר. לדעתי זה מספר מאד מאזן.
העיקר שיהיה שמח וטוב לכם.
סדר קטן ואינטימי עדיף לדעתי על פני גדול והמוני.
אין כמו האביב. רק חבל שהתקופה הזו עושה לי אלרגיה.
חג שמח לך ג’ולי יקרה
גם אתה באלרגים?
אצלינו הטישו הולך בכמויות מסחריות.
חג שמח גם לך מאיר היקר.
ולגבי סדר אינטימי זה תלוי מאד עם אילו אנשים. עם חברים ממש לא היה אכפת לי.
פעם גרמנייה חייכה אליי במונית שירות והתחילה לגעת בעצמה.
סתם חשבתי לשתף בקשר לנשים מסוג אחר במוניות שירות.
אהמ… ואיך זה היה להיות בהזיותיה של אותה גרמניה משוחררת?
איכשהו לא יצא לי לפגוש משהו כזה וטוב שכך (הטרדה מינית באוטובוס לא נחשב?)
היא לא הטרידה אותי מינית..נהניתי מכל רגע!
גודל הסדר פחות חשוב מהזיקה בין המשתתפים, ונשמע שאתם חבורה קטנה ומגובשת.
אשר להליכה: למה בחמש בבקר? צריך למצוא את המשבצת הכי מתאימה, ולהתחיל בפעם בשבוע. זה הכל.
בינתיים מרגישה שאין משבצת מתאימה.
לגבי חבורה מגובשת אני מודה בצער שזה לא המקרה. יותר חבורה מבוגרת שצמובעת על לקרוא את ההגדה בלי להבין ואני בתור דתיה לשעבר ודוברת העברית הכמעט יחידה מקבלת את כל הקטעים הקשים.והופכת בעל כורחי לרבנית של הסדר. הבן שלי הוא הילד היחיד בסדר וכולם מכרכרים סביבו. וחלק ניכר מהתפריט עלינו בקיצור יש הרבה דברים שהייתי מעדיפה על הסדר הזה אבל מחויבות משפחתית זו מחויבות משפחתית.