היום ישבה ברכבת מולי אם אתיופית עם פעוטה בת שלוש. הפעוטה פטפטה והאמא חייכה אליה ודיברה אליה בקול רך. אני רוצה את זה עם הלא פעוט בכלל שלי. האם זה מתאפשר עם ילד שמצמיח קוצים של גיל 9?אנחנו כל הזמן רבים בזמן האחרון.
היום אתגרתי את יכולות האירוח שלי ואירחתי את המשפחה על שולחן ארוך מאד ואת הכול ארגנתי בכמה שעות. אירוח מלחיץ אותי אבל מצד שני יש בו משהו מתגמל. הישיבה ביחד והיכולת להקשיב ולקבל אהבה וגם לתת אהבה וזה ביום רגיל.
אני רוצה שוברי שגרה משמחים. חשבתי על כמה אני רוצה לצפות בסרטים של מבוגרים וללכת להצגות של מבוגרים ולחזור לעשות ספורט ויש עוד כמה סביבי שרוצות אז אולי אצליח להרים משהו? בינתיים שוברי השגרה שסביבי לא כל כך משמחים.חמי בשיקום אחרי הניתוח ולפחות הוא לוקח את זה בקלות ושמח בדברים הקטנים כמו באלפחורס ששלחתי לו וביכולת שלו לדבר הרבה יותר מבדרך כלל כשהוא ליד חמותי. אוליז ה סוג של גילוי עצמי מחודש?
אולי מחר אצליח לעשות תקן בעבודה.
שלושה החמיאו לי על השיער הג'ינג'י שעשיתי לפני חודש. ככה זה כשעובדים עם קהל שלא רואה אותך בשוטף.
איך מרזים בלי לאבד את שמחת החיים? זו שאלה שאני רוצה לבחון. קשה לי עם דיאטות ואני לא מאמינה בהן באמת.מצד שני אני רוצה לרזות.
myreaderlife 
הקייץ בדרך ואיתו המוטיבציה לרזות על מנת להראות טוב עם בגד ים.
אני מסתפקת בלא להשלים ולהיראות קצת יותר טוב ובעיקר שיהיו לי אנרגיות. בגד הים פחות משנה לי.
לא להשמין
הבעיה בדיאטות זה שהן מורידות את כל השמחת חיים
נסי פליאו, זה אורך חיים אבל יש לזה ערך מוסף של ירידה במשקל
לא רוצה אורח חיים כל כך מגביל.
או. שוברי שגרה זה דבר חשוב מאוד. וזה יכול להיות משהו של עשר דקות גם כן….
דיאטה יכולה לא לקלקל את שמחת החיים אם היא לא בגדר הימנעות, אלא בגדר שינוי אורח החיים. אז זה הופך להיות אתגר, ואפילו משהו מזכך וכייף.
אולי עוד לא מצאתי את השינוי שאני רוצה מספיק.