חמדנות

רגיל

ברכותיי, הילד גדל והגיע שלב ה"לכולם יש…"

כולם נסעו לאילת, לכולם יש סלולרים, כולם נוסעים לחו"ל כל שנה, לכולם יש כבלים.

קשה לי עם השלב הזה כי קשה לי עם הידיעה שלילד שלי ישתחושה סובייקטיבית של מחסור. אני מסבירה לו על בחירה וסדר עדיפויות ומזכירה לו שיש דברים שלו יש ולאחרים יש אבל יש בי גם צד שמבין אותו. גם אני הייתי ילדה, גם אני לפעמים חמדתי חיים אחרים. ותחושת המחסור הזאת כואבת לפעמים.

אנחנו חיים בחברת שפע, אנחנו מוקפים באנשים שכנראה חיים ברמת חיים יותר גבוהה משלנו או שיש להם סדר עדיפויות אחר. זכותם, כמובן כמו שזכותינו.

 

הוא מסביר לי ברצינות שכשהיה קטן הוא שמח על כל דבר שנתנו לו אבל הוא גדל והיום משמחים אותו דברים יותר יקרים.

 

ואני רוצה ללמד אותו לשמוח בדברים הפשוטים וקצת לחזור איתו לשלב הפשטות.

 

ואגב גם אני חומדת וגם אני קונה גם דברים שהם מותרות אני לא המודל האידאלי בשבילו.

 

הייתי רוצה בעצמי לשמוח יותר בקלות ולמצוא דרכים למלא את הבורות הקטנים והכואבים שבי.

»

  1. חמוד וכן ואמיתי הילד. וגם הילדה הגדולה – את. כולנו קצת חומדים, קצת מקנאים, והדשא של השכן (שכרגע לכל הרוחות בדיוק כשאני מנסה לישון כוסחים אותו) תמיד ירוק יותר. אז לומדים. ולאט לאט מעריכים את הדברים החשובים באמת. ואני בוטחת בו ובך שאתם יודעים מה באמת חשוב לכם יותר. חיבוק.

    • אני חושבת שגם כשמעריכים את ה"יש" ואת הבחירות שלנו עדיין לפעמים עושים גם בחירות שנובעות מילד קטן שמצווח בתוכנו. עצם זה שהילד שלי מבין שיש דברים יקרים שלא נקנה לו זה גם סוג של בגרות מצדו גם אם הוא מתוסכל לעתים.

  2. השוואה. התכונה האנושית הבסיסית הזו. בלעדיה היינו נשארים בתקופת האבן כנראה. מכיון שאתם לא תעברו דירה הוא נידון להיות ’חסר’. אפשר אולי שהוא עצמו יחסוך כסף לפרוייקט סלולארי, נניח. אני חושבת שכשילד מבין את הכמות האדירה של אנרגיה הנדרשת כדי לרכוש מוצר שכזה הוא מעריך את זה אחרת. 

    • אני מאמינה שמדובר בסימפטום של הדור שלו שחי בחברת שפע,מה שפעם היה מותרות היום נחשב הכרח. לו היינו גרים בסביבה עניה יותר אז אולי זה לא היה קורה אבל היה לזה מחיר אחר.
      לגבי חיסכון זו נקודה כאובה. קשה לו לחסוך והוא לא מרגיש מספיק מחויב למטרה. אולי זה עניין של בגרות. כרגע גם ההתנגדות לסלולרי היא התנגדות אידאולוגית (עניין הקרינה וההתמכרות למסך וגם לא נראה לנו שהוא מספיק אחראי)  אבל אני מעריכה שעוד שנה שנתיים לא יהיה מנוס כי הוא יחזור לבד הביתה ואז זה יהיה כלי לתקשר איתנו.

  3. מפנה אותך לקרוא את "לא רציונאלי ולא במקרה" מאת דן אריאלי.
    היחסיות הורגת אותנו. רצוי מאוד להגביל את ההשוואות שנו עושים  ולא לתת להן להשתלט עלינו.

    • קראתי ואהבתי. רצוי להגביל השוואות אבל השוואות גם נותנות לפעמים השראה או דחיפה שאנחנו זקוקים לה כך שלא הייתי שוללת את זה לגמרי.

  4. פעם עשינו גיליון שנקרא "הכול יחסי", עם תת-כותרת שאמרה משהו בסגנון ’למה אנחנו כל הזמן חייבים להשוות’. זה כנראה מולד, אם את שואלת אותי. ואלה שאין להם את זה, הם היוצאים מהכלל.

    • לא מכירה אדם שלא נוטה להשוות. אולי זה גם סוג של כלי לגרום לנו להבין איפה אנחנו עומדים ולרצות לזוז ולהתקדם.הרבה פעמים החלל והצורך דווקא מובילים אותנו לעשיה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s