אני מתחילה להאמין בגמדים קטנים שמגשימים משאלות. אחרת איך אפשר להסביר את השלג הזה שמגשים לי את האפשרות לקחת חופש באמצע תקופה עמוסה ושואבת בחיים. סוג של משאלה קטנה שמוגשמת לי. יהיה זמן איכות זוגי ומרק יהיו ספרים וסדרות ואולי גם סידורים וכל זה ייכנס לסופ"ש הארוך הזה.
קשה לי להשלים עם זה שכשעושים הרבה דברים לא עושים אותם מושלם מצד שני אם דברים נעשים בצורה כלשהי הם נעשים ואם דברים נשארים בשלב התכנון והרצון הטוב ובכן, לא קורה כלום. לאן זה לוקח אותי? אולי לזה שאני כותבת פה עכשיו כדי להישאר כותבת וכדי שבבלוג שלי יהיו שאריות תיעוד של החיים שלי גם אם לא כל פוסט הוא הברקה קוסמית. אולי הבלוג הוא גם סוג של תקשורת עם עצמי שהוזנחה לאחרונה ודווקא בא לי. אין לי הרבה זמן לתקשורת עם עצמי.
אז עכשיו קיבלתי זמן, סופשבוע ארוך שנראה כמו אוקיינוס של זמן. מה אעשה איתו זו שאלה אחרת.
גם לי מאוד מתאים החופשה הזאת שנכפתה עלינו בלי כוונה. ולא צריך הברקות קוסמיות, פוסטים שקטים ורגועים זה גם טוב 🙂
היה מעולה! בכל זאת בא לי להבריק יותר בכתיבה אבל זה מה יש כרגע 🙂
כשנותנים חופשה לוקחים אותה בשמחה
והזדמנות לטייל עם הילד בשלג 🙂
השלג לא הגיע למודיעין כך שבעיקר ראינו שלג בטלוויזיה ושלג מלוכלך בדרך לעבודה ביום ראשון. זה המינוס של לא להיות ירושלמים.
כיף לגלות את הבלוג שלך.
מקווה שהייתה לך חופשה נעימה וחמימה.
אני מכירה מעצמי את הלחץ הזה להספיק לעשות בזמן הפנוי את כל המטלות/סידורים/וגם דברים בשביל ההנאה והנפש. אז כמו שאומרים לי – בלי לחץ, מספיקים מה שיכולים. וכל פעם להתמקד בעשייה הספציפית שעל הפרק.
ובהיותי פרפקציוניסטית, אני צריכה ללמוד שזה בסדר לעשות את הדברים גם בצורה לא מושלמת….
נעים מאד, אור. גם אני משתדלת להתמקד רק בדחוף ובקרוב. עניין של למידה ואני משתפרת. גם הויתור על המושלם הוא חלק מהתהליך.
השלג הוא מתת אל. כשגרתי בירושלים הוא היה משאת חיי ומשוש לבי. תמיד. הרבה זכרונות טובים יש לי מהשקט הזה שאופף את העיר. גם בשלג, וגם ביום כיפור. ולכן זה בהחלט זמן מתאים לתקשורת עם עצמך…