תגלית חדשה על עצמי

רגיל

אני מוצאת את עצמי נהנית ממשהו שלא חשבתי שאיהנה ממנו: ללמד! כשהתחלתי לפני שנה את התפקיד שדרש ממני גם לעשות הדרכות חשבתי שזה יהיה החלק שהכי אתקשה בו. בכל זאת נסיוני בהדרכה הסתכם בכמה רפרטים מסכנים במהלך התואר וזהו אבל ידעתי שלכל דבר יש מחיר וההדרכות הן המחיר שאני צריכה לשלם. התחלתי אותן עם ליווי צמוד של קודמתי לתפקיד שהייתה מאד מיומנת ומנוסה ואני הרגשתי שכמה שהליווי הזה נותן ביטחון הוא במידה מסוימת גם לא מאפשר לי למצוא את מקומי בקלות. זה היה נחוץ. חפיפה לתפקיד בפרט תפקיד שלא ביצעתי בעבר.

השנה אני ב"טיסת סולו" רק אני והכיתה ואני מופתעת אחרי שתי הדרכות לגלות את סגנון ההוראה שלי, את השפה שלי, את הדרך להחזיק את הכיתה בהקשבה, את הדרך להעביר חומר בצורה שגם תועיל להם ואת הדרך להעביר לכיתה את המסר שכדאי להקשיב.

 

היום , אחרי שתי הדרכות בסך הכול באו אלי שתי תלמידות וסיפרו לי שהן כבר השתמשו במה שלימדתי אותן והתייעצו.

 

אז נכון שעכשיו אני בסבב מטורף של הדרכות, יהיו לי ימים של שלוש הדרכות ברצף ויהיו לי ימים שלא אראה בית אבל אני כל כך נהנית מזה  שאני פחות מבוהלת ויותר מתרגשת ומתלהבת.

 

צריכה להישאר לפחות שלושה חודשים במצב המתלהב הזה ואולי גם אח"כ.

 

קצת פחות פה  בבלוג אבל לא נוטשת.

מודעות פרסומת

»

    • לא מתאים לי הוראה. הוראה לילדים נשמעת לי מאתגרת פי כמה במיוחד בגלל הפער בין המציאות  שדורשת קשב קצר לפורמט שדורש קשב ארוך. מעדיפה ככה.

  1. גם אני עוד לא מאובחן, ההורים שלי גם לא מאובחנים. אבל אם לא לומדים משהו זה כבר לא רלוונטי, כי יש מצב שההפרעה הזאת היא רק "הפרעה במסגרת הנורמה החברתית" שלנו.
    אני פשוט מסתכל על זה כמה שמיחד לי את החשיבה לאומת אנשים אחרים.

    • אני חושבת שיש משהו במה שאתה אומר. אולי זו צורת חשיבה שונה שעובדת במקטעים ומאפשרת יותר פיצול קשב. אני מצליחה בדרך כלל לחיות איתה ולמצוא אסטרטגיות שעוזרות לי בעבודה (לזכור פגישות והדרכות) אבל ברור שיש מצבים שבהם זה מאתגר להיות במקום הזה.
      יכול להיות גם ששיטת הלימודים שעדיין רווחת לא לוקחת בחשבון חשיבה כזאת.

      אגב,רק מאז שהפכתי אמא למדתי שיטות שעושות לי סדר בראש ועדיין אני רחוקה מלהיות מסודרת אבל כבר לא מתוסכלת מזה.

    • לא מזמן שמעתי מסטודנטית שזו שיטה ידועה בתחום ההוראה ושהם למדו אותה. שעשע אותי שעשיתי את זה אינטואיטיבית.

    • אני סקרנית לדעת אם אני הבוגרת אכן הייתה מאובחנת. כילדה אני בטוחה בזה אבל כמבוגרת אולי לא.

  2. אני מסכימה שיש מגבלה של יכולת ההתחברות וההתקשרות שלנו בצורה אמיתית וטובה עם כמות מסויימת של נמענים.

    זה מתיש להיות בתקשורת כל הזמן, והיכולת להקשיב לעומק, לדבר מהבטן, היא מוגבלת. 

    את מעט האשמה זירקי. החזיקי רק את הטובה דיה. זה הכי טוב.

    • די זרקתי את האשמה. בכל זאת מרגישה דפוק עם העומס הזה והמחירים שהוא גובה. מתנחמת בזה שמדובר בעומס זמני ובעניין שהוא מספק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s