סופה טרופית

רגיל

כמה מענג להגיד סופה טרופית
ולהרגיש חלק מעולם גדול יותר עם טבע מוזר, פראי ומשוגע.


 


הסופה הטרופית הזאת הזכירה לי את
ברזיל שהייתה התאהבות ממבט ראשון. אני זוכרת כמה היה מפתיע ללכת ברחוב באמצע יום
חם ולקבל פתאום מטח של טיפות עבות וכבדות . מרענן ומשחרר ועושה חשק לרקוד.


 


גשם של קיץ שונה מאד מגשם של חורף
שלפעמים נדמה לסיכות דוקרניות וממנו תמיד רוצים להתחבא. עם גשם של קיץ יש חשק
להתמזג.


 





 


מודעות פרסומת

»

  1. סיפור נפלא של מציאת עצמי והמקום הנוח. יש לי חבר מאוד טוב שבין כותלי האוניברסיטה הוא מרגיש הכי נוח כי זה קצת כמו שמורת טבע לאנשים שכישורי החברה שלהם קשורים ישירות ליכולות השכליות ולתחומי העניין. 

    אולי זה בגלל שלמדתי במכללה אבל לצערי לא נתפסתי בקסם הזה. נהנתי ולמדתי אבל הייתי יותר יעילה ממגלת עולמות.

    • אולי זה קשור גם לחוג בו למדת. שמעתי מחברות על התנסויות שונות ואיכשהו חוויה סטודנטיאלית חיובית קשורה הרבה פעמים לחוגים לא מעשיים .
      ומבחינת יעילות הרבה שנים היה בי צד שהצטער שהוא לא למד משהו מעשי. לקח לי זמן למצוא את מקומי המקצועי.

  2. איזו בחירה נהדרת – היום הראשון באוניברסיטה. גם אני, חוויתי תחושות וחוויות כל כך דומות ועד היום – רק לראות את המילים האוניברסיטה העברית הרחיב לי את הלב…

    • התרגיל הכי בסיסי הוא לכתוב שלוש מילים על פתק. לערבב בכובע ולבחור על עיוור ואז לכתוב קטע שמשלב אותן.זה כיפי מאד.

      • גם אני רציתי לבקש דוגמה 🙂
        מנסה להבין מה שאמרת – כל אחד מקבל שלוש מילים שכתב מישהו אחר? וכמה מילים כולל הקטע שצריך לכתוב?

      • התרגיל של המילים הוא פשוט. מעבר לשימוש בשלוש המלים שהגרלת אין הגבלה על גודל קטע . ההגבלה היחידה היא זמן (כרבע שעה).
        הרעיון בתרגילים הוא לתת מסגרת אבל שבתוכה יהיה חופשץ

  3. האמת שאם היה לי זמן וכסף הייתי מבלה את כל זמני בלימודים של מדעי הרוח
    יש שם דברים שממש ממש מעניין אותי ללמוד ולדעת

    היום נוצר מצב שאנשים הולכים ללמוד רק מה שפרקטי
    ולכן המצב של מקצועות של מדעי הרוח וגם מדעי החברה, דיי נזנח

    אני חושבת שאלה יותר דברים שלומדים בשביל הנשמה
    ובעולם שלנו שהכל סובב סביב כסף, מה שהנשמה צריך זה לא בעדיפות ראשונה

    • למען האמת בעידן של היום אני מרגישה שהמון דברים אני יכולה ללמוד באופן עצמאי דרך הרצאות אינטרנטיות וכלים אחרים. על המבחנים הייתי מוותרת למרות שהם אולי מספקים יותר משמעת ללימוד.
       

  4. אני כל כך שמחה שאין לי שטיח… ולגמרי יכולה להבין אותך.
    גם העניין הזה שאנחנו רוכשים יותר ממה שאנחנו צריכים מטריד אותי לפעמים, ואני מנסה לעצור את הרכישות, אבל כמו עם התיקים שהבאת כדוגמה "זה לא בדיוק ככה" – התירוץ המושלם.

    • האידאל מבחינתי הוא מעט חפצים ושכולם יהיו בשימוש.רחוקה מאד מזה.מרגישה שמאד קל לעורר אצלי חמדנות צרכנית.

  5. בדיוק דיברתי על מינימליזם, ושמוש בחפצים שקצת בלויים, וקיבלתי שיעור מאחותי. אני קצת צודקת, אבל גם היא. היא אמרה לי שאם אפשר לקנות משהו חדש, והוא גורם לי הנאה, זה גם כן לגיטימי. מינימליזם וצניעות חשובים, אבל מותר גם לפרגן לעצמנו משהו לפעמים. לא?

  6. הקשרות לחפצים נראה לי זה סוג של פיקסציה (קיבעון) שנותרה משלב הילדות המוקדמת המחליפה במידת מה ובהדרגה את ההיצמדות לאם.
    אני אישית בעד לקנות פריט חדש תמורת הפרדות מפריט ישן.

    • מכיר את תיאוריית ההקשרות? אני חושבת שהרבה מדפוסי ההתנהגות שלנו משכפלים את הקשר הראשוני עם האם.
      ולגבי פריט חדש תמורת ישן זה עובד בתיאוריה אבל אני לא ממש מצליחה בזה עדיין.

    • באמת וירטואוז. לפסנתרן קוראים בבו ולדז, פסנתרן קובני מאד מפורסם. למעשה הקטע הוא מהופעה של שניהם . לצערי הם מזמן כבר לא עובדים יחד ובהופעה היה פסנתרן אחר שהיה טוב אבל לא ברמה הזאת. בבו ולדז יש רק אחד 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s