מישהו יכול להסביר לי למה כשאני בבית אני שקופה לגמרי לילד שלי שעסוק בעיסוקיו הרבים והלגיטימיים בחלקם וברגע שאני רוצה לצאת למשהו שלי מתחילות הטענות על נטישה.
היום הוא הגדיל לעשות ואמר לי: "אמא, את לא יכולה לנטוש אותי בערב יום השואה".
הלכתי לכתוב עם הקבוצה שלי וגם חזרתי לתת לו נשיקה ולכסות אותו.
ילד צריך לדעת שלאמא יש גם את החיים שלה.
ילד מפולפל, אין ספק! אני חושבת שבבית מספיק שאת ברקע כדי לתת לו ביטחון, והוא לא מרגיש צורך לתת ולקבל תשומת לב, אבל כשאת רוצה ללכת – את פתאום חסרה לו. אין דבר. את צודקת שהוא צריך לקבל את זה שיש לך החיים שלך! בכל אופן, את לא משאירה אותו לבד….
בהחלט לא לבד . אני יודעת לזהות מניפולציות ממנו והמסר שאני חסרה לו כשאני לא נמצאת גם קצת נעים לי. אסור להיות מובנת מאליה.
השאלה אם הוא אומר לך את זה רק ביום השואה?
את יום השואה הוא הוסיף כתבלין. היו פעמים שהיה לו קשה כשהלכתי אבל לא לקחתי את זה קשה מדי.
ילדים לומדים שגם להורים יש חוגים ,
והוא הרי לא נשאר לבדו .
אני שאלתי את השאלה בגלל שלפעמים ילדים מעצימים חששות ביום הזה …
דרכם של ילדים נעה בין שמירה על פרטיותם ומידור ההורים לבין חרדת נטישה והצורך בקבלת תשומת לב הורית.
טנגו הורה ילד.
מסכימה, ילד צריך לדעת שלאמא יש גם את החיים שלה. לא מזמן ראיתי <a target=_blank href="הרצאה
> קצרה שמדברת (בין היתר) על הנושא הזה.
אגב, האם את משתפת אותו? מספרת לו לאן את הולכת?
משתפת לפעמים.נהניתי מההרצאה.
נכון מאד.
ואני למדתי שכשאני עומדת על כך ובאמת מאמינה שזה נכון וחשוב לי הוא גם מבין את זה.
ואם יש לי היסוס הכי הכי קטן הוא מייד עולה על זה.
אגב משהי שאלה אותי על סדנאת כתיבה במודעין יש לך איזה שהם פרטים??
עאב נפלא מאמא שנטשה ילד לטובת שיעור קרמיקה.
את כל כך צודקת בכך שקודם כל אנחנו צריכות להרגיש שלמות עם מה שאנחנו עושות.
וסדנת הכתיבה שהייתי בה נגמרה אבל אני יודעת שנפתחת סדנה בת"א
הסדנאות נקראות "החופש לכתוב"
יאת יכולה להפנות אלי. ממליצה בחום.