המיילדת

רגיל

היא שומעת שוב את הדפיקה המהוססת ובו בזמן החלטית והיא יודעת שאת הלילה הזה היא לא תבלה בביתה. בפתח ביתה עומד ילד מתולתל כבן שמונה עם מבט חד משמעי ובקשה:אמא ביקשה שתבואי מהר. והיא באה. היא לוקחת את התיק המונח דרך קבע ליד הכניסה לבית ובו כל הציוד הרפואי שאספה במשך שנים והיא רצה אחרי הילד. היא שומעת את הצרצרים ונזכרת שארוחת הערב שהכינה נשארה כמעט בשלמותה על השולחן. לא נורא, לילי כבר מתורגלת במבים כאלה. היא תאכל ותשאיר צלחת אחת לאביה שיבוא כרגיל הרבה יותר מדי מאוחר ואולי גם תכין סיפור משכנע על היעדרותה. מה הייתה עושה בלי לילי שלה שתמיד נמצאת בכוננות, ממש כמוה.

היא התקשתה להאמין שהוא אסר עליה לעבוד, להביא חיים לעולם. תמיד היה מושפע מהדיבורים על האישה המלומדת הזאת שבטח מנצלת את דרישות המקצוע שלה כדי לנאוף או לעסוק בכישוף או השד יודע מה אבל טוב לא יצא מזה. גם אביו אמר לו בפסקנות השמורה לאדם בעל מעמד .

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s