למה אני לא כותבת

רגיל

לא הייתי פה זמן שנראה לי כנצח. אני עכשיו בתקופה מבולבלת מאד בה אני עושה סוף סוף דברים שרציתי לעשות כמו להיות בסדנת כתיבה נהדרת אבל הסדנה גם דורשת, ובכן, לכתוב ולא על עצמי אלא על דמות. במקרה שלי היא רקדנית ואני בשלבי בריאה שלה וזה מאתגר במיוחד (משתדלת לא לכתוב קשה) בגלל שמדובר בלמצוא לאותה רקדנית חמש דקות עד רבע שעה ביום בהם אני רק אתה.

 

ועוד אנשים רוצים שאהיה רק איתם או גם איתם או בין היתר איתם. הבן שלי, למשל, הזמן

שלנו ביחד הוא משהו ששנינו זקוקים לו מאד והוא הולך ומצטמצם כי אני או בעבודה או בסדנה או בקבוצת קריאה או שהוא עם חברים או בחוג.

 

והזוגיות שלנו גם כן מתקיימת בחצי שעה של הכנת ארוחת ערב או בחצי שעה אחרי שנן קורא במיטה בהנחה שהוא מספיק שקוע בספר ולא קורא לנו כל שניה. לפני שטוליו או אני (תלוי מי השכים קום ללכת לעבודה ) מתרסקים במיטה.

 

והבית שלנו גם כן דורש את ליטרת הבשר שלו. חיות פרוותיות שמתגלגלות להן מתחת למיטה . אני אל מדברת על בית ז'ורנל אלא על בית שרוצים להתרסק בו בסוף היום. זה הכול.

 

ואימא שלי עברה ניתוח ברשתית. הגיע השלב הזה שאני חוששת ממנו בו ההורים צריכים אותנו ובנוסף כבונוס הדודה שלי בבלגיה נפטרה ואבא טס להלוויה אז זה אומר שאימא שלי לבד. היא אמנם לוקחת את העניין מאד בקלות ואני מעריכה אותה על זה שהיא מאד שומרת על עצמאות גם במצב של אחרי ניתוח בו היא צריכה להיות עם ראש מורכן לתקופה של חודש. אבל זה בכל זאת דרש ממני הרבה תעצומות נפש לנסוע אליה, להיות אתה, לקחת את המושכות ולנהל את העניינים. לא רגילה להיות שם.  בקרוב השבעה שאמנם לא נמשכת שבעה ימים אבל דורשת ממני נוכחות ולו סמלית.

 

נוסיף לעניין תקופה עמוסה מאד בעבודה שעכשיו אמנם מתחילה קצת להתאזן אבל כל היעדרות שלי דופקת את הקולגות שלי  ולמרות שהן מקבלות מאד בהבנה את העניין אני משתדלת להמעיט ולתמרן. וגם טוליו עמוס בעבודה ועובד הרבה מהבית בגלל שהוא צריך לגבות אותי ולאסוף את נן מוקדם יותר ויותר פעמים.

 

ורישיון הנהיגה הלא קיים שלי הופך להיות הדבר המרכזי שדופק לי את החיים. אני חיה באוטובוסים ובמוניות שירות ורכבת קלה. נסיעה להורים שלי ממודיעין נמשכת כשעתיים במקרה הטוב.

 

 אז אני לא כותבת ומשתדלת ממש להחזיק את הראש מעל המים ולכתוב את הרקדנית שלי במקום אותי וזה קשה לכתוב דמות שהיא הפוכה ממני וגם לתת לה את תשומת הלב המגיעה לה.

 

ואני מצליחה גם לקרוא. 

 

ולקחת את  העניינים בקלות.

 

מנסה.

»

  1. את בהחלט מולטי טסקינג.  אני מצדיע לך  על העמידות האיתנה שלך.  כשבאות הבעיות הן באות בצרורות,  רפואה שלמה לאמא. בעניין הכתיבה את צריכה ללכת עם הלב שלך. 

    • אני מולטיטסקינג אבל אני מרגישה שזה בניגוד לטבע המקורי שלי שדווקא מתמקד במעט דברים. מולטיטסקינג מבחינתי זה אומר לעשות דברים במקביל אבל לא עד הסוף ומצד שני זה לפעמים נדרש בחיים אז השלמתי עם זה.
      ואני לא תמיד כל כך עמידה אבל מנסה להיות וזה שאחרים סביבי עמידים עוזר.
      תודה על איחולי ההחלמה לאמא שלי ובעניין הכתיבה אני עובדת על עצמי אבל השבוע היה כישלון חרוץ מבחינת עמידה במטלות הסדנה. יש עוד יום אחד לתקן.

  2. תגידי מה שתגידי, תסכימי או תתנגדי,
    לדידי את אשת חיל.
    מותר לך "לעשות לעצמך הנחות
    מותר לך לעגל פינות
    יש מצבים בחיים בהם לא ניתן להיות  Super woman
    המירב הוא המיטב!

  3. אני מקווה שהפעם הניתוח יצליח, ממש מסכנה אמא שלך ובהחלט לא קל כאשר התפקידים מתהפכים והילדים צריכים לטפל ולעזור להורים. אני מאד חוששת מהרגע הזה ומתפללת שאף פעם לא אגיע לשם, למרות שכנראה זה קורה לכולם. (או שצריך למות לפני זה, גם לא אלטרנטיבה מרנינה במיוחד )
    לגבי הכתיבה, לי היה ברור לגמרי שמהרגע שתתחילי בעבודה החדשה יהיה לך הרבה פחות זמן וכוח לכתוב וזה עוד בלי כל הדברים האחרים שאת עושה. יש תקופות שכל מה שרוצים זה להחזיק את הראש מעל המים, גם זה יעבור.
    לגבי הקולגות, אין שום בעיה, בשביל זה אנחנו צוות.

    • כן, זה לא פשוט להיות במצבה של אמא שלי ואנחנו מאד מנסים לעזור לה מורלית לעבור את התקופה הזאת.אני מאד מבינה את החשש שלך מזה אבל מצד שני זה טבעי שבשלב מסוים ילדים יטפלו בהוריהם או יתמכו בהם. אני ראיתי את הדוגמא הזאת כבר כמה דורות וזה שיעור טוב. אז אני מנסה לקחת את זה כדבר טבעי.לשמחתי במקרה שלי הצורך בתמיכה הוא לא תובעני מדי.אבל אני מניחה שזה לא תמיד יהיה כך.
      ולגבי הכתיבה את צודקת שזה טבעי שבזמן עומס אין זמן בכלל לתחביבים אבל אני מאד מנסה בכל זאת לעשות גם כי זה חשוב לי.
      ואנחנו צוות טוב. אני מרגישה שקיבלתי ואני מקבלת הרבה תמיכה ואני מעריכה את זה מאד כי זה לא מובן מאליו בכלל.
      היה כיף הקפה של יום חמישי. ממש עזר לי 🙂
       

  4. את חיה. ומלאה פעילויות חשובות יצירתיות מאתגרות. זה מה שחשוב. ואנחנו מחכים בסבלנות, מדי פעם לעדכון וזה בסדר גמור.

    ובהצלחה בכל, ובריאות!

    • כן, אני שמחה שרוב הפעילות בחיים שלי נוגעת לדברים שאני אוהבת לעשות. תודה על התמיכה והעידוד ובריאות גם לך והרבה מזה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s