אריק אינשטיין

רגיל

אני חושבת  על המוות הפתאומי של אריק איינשטיין. זה מזעזע לחשוב אבל יכול להיות שנחסך ממנו הרבה סבל במוות הפתאומי הזה. אם היו מצילים אותו הוא היה חי חיים קשים במצב סיעודי והיה מת בעוד כמה שנים .

 

ומצד שני זה כל כך מפחיד, זה מזכיר את הפגיעות הגדולה שלנו בחוסר הידיעה איך נמות ומתי. בקטיעה הפתאומית הזאת של חיים בלי יכולת אמתית להיפרד ו"לסגור את הבסטה". אולי אף פעם אנחנו לא יכולים באמת להיפרד מהאנשים שאנחנו אוהבים אז זה כמו למשוך את הפלסטר במכה ולחסוך את הכאב שתהליך גסיסה מזמן.

 

משהו באריק אינשטיין היה מאד מובן מאליו, כאילו הוא תמיד היה שם. השירים שלו היו משהו נחמד ברקע ודווקא אחרי מותו כששומעים אותם במינון מוגבר מאד אני מגלה אותם מחדש ומתפעלת מהשילוב הזה בין מילים חכמות ללחן שהוא גם פשוט וגם מתוחכם ולקול חם.

 

אני מרגישה שכמה שבאבל על אריק אינשטיין יש הרבה פומפוזיות וקלישאות (ככה זה בכלאבל, אם חושבים על זה. במוות יש משהו פומפוזי) יש בו גם משהו שנותן הרגשה שאנחנו חיים במדינה נורמלית שמתאבלת על זמר אהוב.

 

ומשהו בסיפור חייו של אדם מוכשר בטירוף שנגע בהצלחה והחליט או שחייו דחפו אותו דווקא להסתגר מצד אחד ומצד שני להיות נגיש ולתת איזו הרגשה של השכן ממול בנעלי הבית בלי צבא יחצנים שמפמפם אותו לכל עבר.

 

אולי רבים אבלים על מותו כי הם כמהים לפשטות הבלתי אמצעית הזאת שהייתה חלק מעולמו.

»

  1. אריק איינשטיין היה זן נדיר כפי ששרה קורין אלאל. כבר לא כל כך רואים כמותו בימינו. הוא הותיר אחריו חלל גדול שלתוכו יכנסו גיבורים אחרים שקטנים בהרבה משיעור קומתו.   המוות לעיתים מאותת לנו מראש ולפעמים הוא מגיע בלי הודעה מראש. מה שמנחם במוות, כפי שניטשה אמר, הוא העובדה שלפחות לא צריכים לעבור אותו שוב.

    • אני חושבת שיש עוד אנשים שניחנו בכישרון ובצניעות של אריק. יהודה פוליקר, למשל ואולי יש כאלה שלא שמענו עליהם כי לפעמים הצניעות והנחבאות גוברים על הכישרון.
      זה כמובן לא מפחית מערכו וקסמו של אריק אינשטיין אולי בזכות מותו אנחנו קצת מגלים אותו מחדש. השירים שלו באמת נהדרים.

    • הוא אכן מסמל דור וסגנון מסוים של ישראליות שמאד נעים להתחבר אליה.
      הפשטות הזאת של  פעם שיש אליה כמיהה היום.

  2. אני מסכימה עם התיאור שהאבל הוא פומפוזי וקלישאי במידה רבה. אבל כנראה אנחנו זקוקים למשהו כזה, שמאפשר לנו את הביחד-נס הזה, שהוא לא פחות מנס בחברה כל כך משוסעת וקרועה. 

    ובאמת, אנחנו כאן להרף עין, ופוף…נעלמים. והוא, למזלו הרב, לא יעלם כלל. יישאר בזכרון של כל אחד ובזכרון הלאומי. איזה כייף לו!

    • אבל וטקסיות אמורים לעשות סדר במצבי בלבול שהמוות מכניס אותנו אליהם. מין תזכורת לא נעימה כזאת שכשם שמה שהיה חלק מהתרבות שלנו נעלם כך גם אנחנו בכיוון.לפעמים אני מרגישה בזה זיוף כי קשה להיות אותנטי באבל על אדם לא קרוב.
      אבל באמת אריק השאיר לנו מתנה גדולה של שירים בקולו העמוק והמנחם. באמת הייתה לו צורת שירה מיוחדת.

  3. אריק איינשטיין היה משהו מיוחד
    מין זן הולך ונעלם של אנשים שסימלו/מסמלים ללא מעט אנשים מה שאנחנו קוראים לו ישראליות, או ארץ ישראל הישנה והטובה
    השירים והביצועים שלו לשירים רלוונטיים כמו אז גם היום

    עשו עניין רב מהאבל עליו בגלל שזה הורגש ברמה הלאומית
    זה נגע בהמון אנשים, בהמון קצוות של האוכלוסיה
    וזה לא משהו שרואים בדרך כלל

    • יש משהו מטלטל כשמתבשרים על מות אדם שהיווה חלק מהילדות שלנו, שם ברקע ועדיין. מוות זה דבר קשה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s