יום ראשון

רגיל

אתמול היה פיקניק כיתתי שעיקרו מינגלינג ותחושות של מאמץ לא להישאר בצד. שונאת את הסיטואציה והמתח לפני למרות שיש כמה הורים ממש בסדר שאני מצליחה לתקשר איתם. רענן שקד כתב על הצורך הנואש שלנו להתיידד עם הורים כדי שהילד שלנו יהיה מקובל חברתית. קצת פאתטי כי הם מסתדרים נפלא ביניהם בלי קשר אלינו.

 

 

וכך גיליתי שנן עומד לא רע בציפיות ביה"ס בהשוואה לילדים אחרים.יש ילדים שהם הרבה יותר מפוזרים שכחניים ולא מכיני שיעורי בית ועוד לא דיברנו על ההורים ששוכחים לקנות ציוד. זה די שעשע אותי לראות איפה אנחנו על הסקאלה.בכל זאת הרגשתי מזניחנית כשאמא אחת הזכירה תחרת ציורים.אבל זה בסדר כי זו אמא של ילד פטפטן.

 

וכך גיליתי שנן לא מספר לי הרבה דברים פשוט כי בעיניו הם לא מספיק מעניינים או חשובים. הייתה אמא אחת שהתקוממה על כך שהמורה המחליפה עשתה תחרות ציורים (מעשה לא חינוכי בעליל). נן אח"כ נזכר באדישות שהיה משהו כזה  אבל הוא לא השתתף כי הוא שונא לצייר (לא הפתיע אותי). הוא לא הרגיש שום דבר כלפי אותה תחרות.

 

וכך גיליתי שלפחות 8 הורים מהכיתה של נן הם דתלשיים (דתיים לשעבר) כמוני.כל אחד בראש קצת אחר אבל באמת שהופתעתי.

 

 

היום איחרתי לקחת את נן אז התקשרתי לאחד ההורים (יצא שלא מעט פעמים גם לקחנו את הבן שלו אז הרגשתי נוח עם זה) וכך התפנו לי שעתיים.אכולת רגשות אשם דיברתי עם נן כשהיה  בצהרון והוא נפנף אותי: בסה בסה בסה (בסדר) הבננננתי! נער מתבגר בן שבע וחצי.

 

שקט נורא. יותר מדי שקט. רוצה אותו בבית.

 

ואני ייחלתי לקצת שקט כשחזרתי מהעבודה אבל יותר מדי שקט.

 

ומחר אני אראה אותו רק בבוקר. כשאחזור הוא יישן וזה מדכדך אותי. אני זקוקה לנוכחותו יותר מאשר הוא לנוכחותי. כך נראה לי לפעמים.

»

  1. ככה זה ילדים. ההורים זקוקים לנוכחותם יותר ממה שהם זקוקים לנוכחות ההורים. מבחינתם, מספיק להם לקבל ממהורים את כל מה שהם צריכים, ואם זה בשלט רחוק אז זה גם בסדר.
    נן עדיין לא אומר – כה במקום כן? תרבות התימצות הדיגיטלית חודרת למרקם השפה מבלי רחם.

    • אותי זה די משעשע עניין הקצרנות בדיבור. ל’כה’ עוד לא הגענו.
      לגבי ההזדקקות אני חושבת שזה משתנה מאד עם הגיל.יכול להיות שבכל גיל יש הזדקקות אחרת ובמינונים אחרים אבל היא תמיד קיימת.

    • אני חושבת שילדים מפתחים פה גדול בגיל צעיר. חשבתי שלנן יש פה גדול ואז באירוע כיתתי ראיתי שהוא לורד אנגלי לעומת החברים שלו.

    • זה מצחיק איך אני נעה בין הרצון לקצת לבד לבין הצורך הזה באישורים לכך שזקוקים לי.

    • אני חושבת שכשהם ישנים יש מתיקות מיוחדת בהם שגורמת לנו לשכוח גם ימים קשים איתם.אני כלכ ך אוהבת לראות אותו מתעורר בבוקר עם החמימות הזאת והפרצוף המנומנם. זה יופי אמיתי.

  2. וואו. בן 7.5 וכבר נשמע כמו מתבגר.
    וחשבתי שבגיל כזה פחות זקוקים לנוכחות שלהם. חשבתי שזה עובר! אויש, זה בטח בחיים לא יעבור לי 🙂

    • די מתבגר ונראה לי שתמיד במערכת יחסים בין הורים לילדים ככל שהילדים גדלים אז ההורים יותר זקוקים לביחד הזה והילדים רוצי לפרוש כנפיים אבל לפעמים גם חוזרים להתכרבל. אני מקווה שנן יחזור להתכרבל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s