אלה הם חיי בזמן האחרון

רגיל

אני לא כותבת בתקופה האחרונה כי אני כל הזמן בתנועה מרפרפת מדבר לדבר. תמיד צריכים אותי ותמיד יש חובות שלא מולאו ופה ושם צצות גם דאגות חדשות לא גדולות במיוחד אבל מציקות בדרכן ואני מנסה להיות בבת אחת בכל מיני מקומות וגם לדאוג איכשהו לעצמי לתפקוד היומיומי והעייפות הזאת קשה נורא . אני מרגישה כאילו העייפות הזאת לוקחת ממני משהו. זמן בעיקר. וסופי השבוע מתקבלים בברכה למרות שגם הם מירוץ של שמירה על הקיים ואני לא רגילה לקצב הזה החדש של חיי. ומנסה למצוא בועיות קטנות של נינוחות כדי לא לקרוס אבל בסוף היום אני קורסת על אף שאסור לי לקרוס ונזכרת שמזמן לא כתבתי פה במקום שחשוב לי. לשמור על קשר עם הקוראים שלי ועם עצמי . בעיקר לכתוב.

 

לדבר אני עושה הרבה, לכתוב פחות.

 

היום הייתי אמא טובה. לא היה לי כוח או חשק להיות אמא טובה אבל הבנתי כמה זה חשוב לי והצלחתי להיות שם בשבילו והרגשתי כאילו טיפסתי על האולימפוס.

 

אני כל כך אוהבת אותו את הילד שלי שמתמודד עכשיו עם בית הספר שלו כי לפעמים קשה להיות בבית ספר ובכיתה ולהקשיב גם כשיש דברים יותר מעניינים בראש וגם כשהמורה מסבירה דברים שאתה כבר יודע ולשבת בשקט באותו מקום כשאתה חייב, פשוט חייב לדבר עם החבר שלך על משהו דחוף ושוב המורה כועסת כי המורה רוצה בסך הכול לעבוד וללמד ופטפוטים מפריעים לה.

 

אני עכשיו מתנסה בהדרכה וקולטת כמה זה יכול להיות מתסכל ואני מנסה להסביר את זה לנן אבל אני מבינה למה הוא מתוסכל. כל שטות שהוא עשה אני עשיתי קודם כשאני הייתי בגילו.  רק אומרת (בעיקר לעצמי).

 

 

אבל זה ממלא אותי עצב פשוט כי אני יודעת שהקושי הזה ישתנה ולא משנה כמה גישות טיפוליות ננקוט. כשלא מעניין  אז לא מעניין ולא תמיד אפשר לעמוד בציפיות.

 

אני שמחה שאני מבינה את זה.

 

ומחר יתקיים המפגש הראשון של מועדון הקריאה שאני מייסדת שותפה שלו ואני מופתעת מעצמי ומתרגשת ושמחה ומקווה שאהיה פחות עייפה כי רוצה שיהיה מפגש פצצות.

»

  1. את עסוקה ויוצרת, וזה נהדר. הכתיבה מפנה מקום מהמרחב שלך ליותר עשייה. מילוי מצברים. היא חזור תחזור בהמשך, יותר ויותר, אל דאגה. ואני שמחה שאת מגיעה מדי פעם בכל זאת לספר.

    מפגש פצצות, ברור, הרי תהיינה אתן שם…(:

    המפגשים הללו של מועדוני הקריאה צצים כפטריות אחרי הגשם. גם אני נכחתי באחד כזה בהרצליה, ובעוד שניים ברמת השרון. (:

  2. הרבה פעמים אמרתי לבן שלי גמני הייתי כזאת. גמני לא אהבתי ללמוד, לא אהבתי לקום בבוקר לא אהבתי להכין שיעורים אבל אתה צריך לנהוג לפי כללי בית הספר. זה עבד יופי. כך נמנעתי מעימותים איתו על רקע בית הספר.

    • אני מנסה לצמצם בגילויים כמה היה לי רע בביה"ס כי אני רוצה שהוא ינסה בכל זאת לראות את הטוב.

      חשבתי שנםטרתי מביה"ס אבל מסתבר שחווים את זה שוב דרך הילדים.

  3. נכון, לא תמיד עומדים בציפיות, אבל רוצים…
    כייף לנן שאת משדרת לא שה בסדר לא להיות מושלם.

    הייתי מאד רוצה להשתתף פעם במועדון קוראות, רק שאני קוראת כל כל לאט…..
    ובטח לעולם לא אסיים ספר לפני הפגישה.
    אני בטוחה שנחמד לך שם ואת נהנת!!!

    • בסוף חלק ניכר מהנוכחות לא קראו את הספר עד סופו. החלטנו כמדיניות שזה לא חובה ואפשר להיפגש בכיף.

  4. נו, אז איך היה המפגש?
    באמת קשה לשמור על משמעת, ונראה לי שבימינו – עם כל הגירויים שמתחרים במורה מחוץ לשעות הלימודים – אפילו עוד יותר.

    • מאד קשה למרות שבכיתה ב’ עוד אין לילדים ניידים. לפחות לא אצלנו.
      המפגש היה ממש מוצלח. כיף להיפגש עם אוהבות קריאה (שתיים מהן הכרתי קודם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s