לקבל את עצמי בחזרה

רגיל

 

אני כותבת לי פוסט מדוכדך ומנומנם. כותתבת על העייפות והקהות וחוסר היצירתיות והציפייה לתחושת ההתעלות שבהתחדשות ובשינויים הבאמת טובים שבאים ואני כותבת על ההבנה שלנן לא קל כמו שחשבתי. למעשה די קשה לו וזה בא לידי ביטוי בהתהגות חסרת מנוחה ומתוסכלת ואחר כך בשיחות האלה במיטה כששנינו מתעוררים מוקדם ואז הוא משתף יותר ואני מרגישה שהסיפור שבניתי בראש על כיתה ב' קלילה והסתגלות נהדרת בצהרון החדש והמון חברים הוא לא הנרטיב הנכון ולמעשה קשה לנן. לא יודעת עד כמה קשה לו אבל יודעת שלא טוב לו.

 

אז כל זה עושה אותי עצובה.עצובה ומאוכזבת מעצמי על שאני לא מצליחה להיות קלילה וחיובית ושמחה כמו שאני משדרת אלא עגמומית וכבדה ומקטרת על כל נקודת אי נעימות.ואני מאוכזבת מעצמי שאני לא מצליחה לעזור לנן ומאוכזבת מעצמי על שאני לא שם בשביל אף אחד וגם לא בשביל עצמי. והנה, הרבה זמן אל כתבתי כלום.

 

אני חושבת שהשבוע הזה של לפני המחזור הוא השבוע בו אני תמיד מרגישה מרוקנת מאנרגיה ושמחת חיים ורוצה להתבודד כל הזמן וגם הגוף שלי לא נעים לי.

 

אז זה לא משבר הטילים בקובה אבל זה הסבל החודשי שלי. השבוע שלפני המחזור. במחזור עצמו אני מרגישה הקלה כי אני יודעת שזה הסוף ואני אקבל את עצמי בחזרה.

 

 

אז כן, אני מאשימה את המחזור בזה ומאשימה את עצמי שזה נמחק לי כל פעם מחדש מהמודעות ואני באמת לא מבינה למה אני כל כך מדוכדכת.

»

  1. כל פעם מפתיע מחדש. וגם בכל ויכוח אמיתי, שאני בטוח צודקת בו, וזה דבר באמת מרגיז, זה מעצבן לגלות שבעצם זה קשור לא לצדק עולמי ולמשמעות החיים – אלא לתאריך…

  2. אוי. לפחות את יודעת שהדכדוך הזה יעבור, כשיגיע המחזור.
    ואיזה באסה שקשה לנן. מקווה שיסתגל במהרה. לפחות בשבוע הבא חופש, אז יהיה לו זמן לנשום ולעכל לפני החזרה ללימודים שוב.
    בהצלחה..

    • החופש קצת מקל באמת על חבלי ההסתגלות. ככל שעוברות השנים יש לי תחושה שתמיד ילוו את נן חבלי הסתגלות כי הוא מהמסתגלים לאט. זה הקצב שלו. מנסה ללמד את עצמי לקבל את זה כנתון.

  3. הכי קשה כשלילדים קשה. רוצים לקחת את הקושי על עצמנו, אבל אי אפשר, והם חייבים לעבור אותו בעצמם. ואני יודעת שזו לא ממש נחמה, אבל הקשיים הם שבסופו של דבר בונים אותו, הוא ילמד שיש קושי ושאפשר להתגבר. אבל זה עדיין קשה ביותר. 

    • אני אומרת את זה לעצמי הרבה. למעשה אנחנו עושים להם שירות דוב כשאנחנו מנסים לקצר להם את הדרך או לרכך בשבילם את העולם. אנחנו צריכים לתת להם את הידיעה שאנחנו שם בשבילם גם כרע ועצוב להם.אוזן קשבת , סיפורים מנסיון החיים שלנו ולפעמים פתרונות (רק כשהם מבקשים).
      הכי קשה זה להיות במקום הפסיבי של פשוט להיות ולצפות בחוסר אונים בילד שלך שנאבק על מקומו בעולם.

    • זה נכון שמשהו באוויר השתנה קצת. יותר עננים.
      ולגבי להיותק שובה אני ממש מנסה. לא תמיד זה פשוט.

  4. מקווה שלא תכעסי עלי, אני רוצה להציע לך משהו ברוח יום הכיפורים המתקרב – סלחי לעצמך. לכל אחד יש ימי דכדוך וימי שמחה וזה בסדר גמור. 

    • ממש לא כועסת זה נחמד שאמרת את זה. אני  מנסה לסלוח לעצמי על זה שאני לא מושלמת אבל זה מאבק אמיתי ;

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s