השינוי הגדול בחיי בן 7

רגיל

עוד יומיים יגיע אותו יום שמציין אצלי את השינוי העצום שחל בחיי לפני שבע שנים – הפכתי לאמא. השינוי הכי גדול הוא התחושה שהפכתי לפגיעה מאד מול החיים עצמם. כבר נאמר שלהיות הורה זה אומר ללבוש את הלב שלך מבחוץ ואני עוד לומדת. מתי להיות קרובה ומתי לתת מרחב. מה זה אומר להיות שם בשבילו ומה זה אומר לוותר על שליטה. והעיקר מה לעשות כשהילד שלך נפגע.

 

תמיד השיר של חליל ג'ובראן עורר בי מחשבה. מה זה אומר להיות הורה תוך כדי המודעות הזאת שהילד שלך הוא אדם שונה. הוא כבר לא חלק ממך. להיות הורה זה נתינה גדולה , להיות הורה זה דבר שלומדים כל הזמן.

 

 

ילדכם אינם ילדכם

הם הינם בניהם ובנותיהם של כמיהת החיים עבור עצמם.
הם מגיעים באמצעותכם, אך לא מכם.
ואף כי הנם אתכם, אינם שייכים לכם.

אתם יכולים להעניק להם את אהבתכם, אך לא את מחשבותיכם, מפני שיש להם מחשבות משלהם.
אתם עשויים לספק משכן לגופם, אך לא לנפשם.

מפני שנפשם שוכנת בבית המחר, שבו אינכם יכולים אפילו לבקר, אפילו לא בחלומותיכם.
אתם עשויים לשאוף להיות כמותם, אך אל תנסו לגרום להם להיות כמוכם.

אתם הנכם הקשתות שמהם נשלחים ילדיכם כחיצים חיים.
הניחו לכיפופכם ביד הקשת להיות מלאה שמחה.

חליל ג´ובראן,
הנביא.
  

 

אז זה היה המעבר הגדול בחיי. כיום מוזר לי לזכור את חיי כפי שהיו לפני שהפכתי לאמא. אבל זה שינוי שעם כל הקשיים הוא שינוי שאני מברכת עליו ומקבלת אותו באהבה גדולה. וכל שנה הילד שלי  משתנה והופך לבוגר יותר ובעל שפה עשירה יותר. הוא מתפתח ולומד דברים חדשים והוא למעשה חי את השינויים בקלות רבה יותר ממני.

אולי זה מה שאני יכולה ללמוד ממנו. לקבל שינויים בקלות ובהבנה שהם חלק מהחיים.

 

 

»

  1. השיר הזה של ג’וברן חליל ג’וברן מלווה אותי כבר המון המון שנים,
    ממלחמת לבנון הראשונה למען הדיוק.
    אני תמיד חזורת אליו.
    פעם היתי בוכה ממנו, כי כל כך רציתי ילד.
    היום אני מנסה ללמוד ממנו. אני עדיין לומדת.

    חיבק גדול ומזל טוב לך על 7 שנות אמהות.(מגיע לך!!!)

  2. השיר הזה של ג’וברן חליל ג’וברן מלווה אותי כבר המון המון שנים,
    ממלחמת לבנון הראשונה למען הדיוק.
    אני תמיד חזורת אליו.
    פעם היתי בוכה ממנו, כי כל כך רציתי ילד.
    היום אני מנסה ללמוד ממנו. אני עדיין לומדת.

    חיבק גדול ומזל טוב לך על 7 שנות אמהות.(מגיע לך!!!)

    • גם לי קשה עם האמיתות שבשיר אבל יש בו הרבה.
      חיבוק בחזרה לאמא הגאה ששולחת את בנה לכיתה א’. מרגש מאד!!!

    • זה קשה כי לצד השחרור יש צדדים שצריך להשאיר את החיבור. זה כמעט פרדוקס. להכיר בזה שהם בני אדם נפרדים שיעשו את הטעויות שלהם ומצד שני הצורך להגן עליהם קיים.

  3. ישנם הורים שמתקשים להשלים עם זה שילדהם אינם רכושם הפרטי, אלא עם הזמן הולכים וניתקים מהקן והופכים להיות ברשות עצמם.

    • אני לא חושבת שראיית הילד כרכוש היא העניין. יותר מדובר בתהליך ההפרדות שעובר על רוב ההורים מלראות את הילד שלך כחלק ממך ללראות את הילד כישות עצמאית. זה תהליך בריא ונכון.

  4. המון זמן לא קראתי אותך, אבל אני מתחברת לקושי הזה לזכור את החיים שלנו לפני שהם הגיעו.

    את השיר של ג’ובראן, אגב, חברתי נגה נתנה לי כמתנה במסיבת-טרום תינוקת לנעמה.  אני מאד מתקשה להלשים עם המסר הזה ש"ילדיכם אינם ילדיכם".  אני יודעת שזה נכון, אבל זה ממש קשה לי.

    • גם לי קשה עם השיר הזה אבל ככל שנן גדל אני יותר מבינה אותו לפחות שכלית אם לא רגשית. אני חושבת שכשהילדים קטנים יש יותר קושי עם המשפט הזה.

      • כן, שכלית יותר קל לי להבין את זה בגילאים המאוחרים יותר.  בגילאים הצעירים אני חושבת שלטובת כל הצדדים, יש הרבה יותר שייכות.

  5. וואו. בן 7. אני זוכרת שקראתי פה והוא היה בן 5. 7 זה גדול 🙂
    וכתבת נורא יפה על השינויים ואיך ללמוד ממנו.
    מזל טוב! הרבה אושר ונחת :))

    • הזמן עף, ממש אבל. את הבלוג התחלתי כשהוא היה עובר בבטן.
      הרבה אושר ונחת גם לך יקירה. מחכות לך עוד הרבה שמחות (וכן, גם אתגרים) בגידול ניני שלך.

  6. יש לי הרגשה שהתגובות האחרונות הן אוטומטיות משהו וזה קצת מעליב אותי. תקנו אותי אם אני טועה אבל נדמה לי שעוד בלוגרים קיבלו אותן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s