כלום זה גם משהו

רגיל

מחפשת השראה. מנסה לכתוב בלי השראה כי מבינה שההשראה לא תמיד תבוא אלי ויכול להיות שיצא לי פוסט גרוע ומשעמם וללא תגובות כי כמה תגובות כבר אפשר לכתוב על כלום אבל בכל זאת כותבת על הישיבה הזאת מול המחשב והידיעה שאני פשוט רוצה לכתוב אפילו אם זה על כלום. סיינפלד כתב סדרה שלמה על כלום (ומוצלחת) ואני חושבת שאולי הכלום לא מוערך מספיק. אולי אנחנו כל כך רגילים ללא חלל במשהו שאנחנו לא יודעים להעריך את האיכות שבחלל שבשתיקה שבדף הריק שבפוטנציאל למשהו.

ולמה תמיד כשאני כותבת על משהו שמעורר בי אי נוחות אני עוברת ללשון רבים? האם אני זכאית לכתוב בשם אדם נוסף ?

נן אוהב לקחת שמות של ילדים ולהמציא להם מילים מתחרזות. זה לפעמים מנג'ס ואפילו יכול להעליב אבל קלטתי שזה מין צורך משהותי שלו כחלק מהאהבה שלו למילים ויכולת ההמצאה שלו אז ננתי לו פנקס שיכתוב בו מה שירצה. הוא מילא כבר חמישה דפים.

שלושה אוהבי מילים בבית אחד.

»

  1. פשוט תכתבי פוסט ו"על החיים ועל המוות" עם התגובות. לפעמים פוסט שחשבת שבחיים לא יגיבו עליו מקבל המון תגובות.
    וזה לא כלום …זה מצבים שיגרתיים וזה מה שמעסיק את רוב בני האדם.

    ואת מתכוונת ל5 פינקסים עם שמות כמו "דן הפחדן" וי"יובל המבולבל"?! כי בחיים לא שמעתי על תופעה כזאת.

      • כיף שהגבת 🙂 זה סתם פנקס ריק והוא ממציא חרוזים ושמות לשמות שהוא נתקל בהם וסיפורים (בד"כ יש בסיפורים ממתקים.
        וגם אני בגישה של לכתוב כדי להוציא ו"על החיים ועל המוות". אם לא הייתי בגישה זו לא הייתי כותבת בלוג שבע שנים.

  2. תאמיני או לא, מאוד נהנתי לקרוא את מה שכתבת. אולי בגלל שזה היה כל כך ארצי. רגיל. דילמה פשוטה שכמעט כל אחד פה חווה על בשרו.

    • קראתי קצת בבלוג שלך ורציתי להגיד לך שהכתיבה שלך מאד מדוייקת ונקיה אוהבת את הסגנון הפשוט והלא מתיימר שלך. יש לי מה ללמוד ממך.

    • וואו, אני ממש רוצה לקרוא את הספר הזה. יש משהו יפה במינימליזם ובחללים ריקים.

  3. תעני על השאלון המטומטם . זה בדיוק שאלון למי שאין מה לכתוב. 
    תגובות? גם הבלוג שלי לא עתיר תגובות ודווקא על פוסטים שלא חשבתי שמישהו יסתכל אני מקבלת הכי הרבהד

    • לפעמים אני עושה את זה.וגם אני מופתעת מכמות התגובות. במיוחד לפוסט זה.
      זה מה שנחמד בבלוג. אלמנט ההפתעה באינטראקציה. קשה לדעת איזה פוסט יעורר אצל הקוראים את הרצון להגיב אליו.

  4. את יודעת, אומרים ששתיקה נוכחת בין בני זוג יכולה להעיד על קירבה מספקת שאינה מצריכה למלא את החלל במלל.

    • יש ילד בכיתה שלו ששם משפחתו מלמד אז נן אוהב לכתוב שהוא מלמד את השכונה לאכול ממתקים.

  5. לא כתבת על כלום, כתבת על הקושי של הכתיבה, וזה נושא שרבים מתמודדים איתו. גם סיינפלד הוא לא על כלום, הוא מציג בסדרה כל מיני אירועים קטנים בחיים של אנשים. נכון שזאת לא דרמה גדולה, אבל זה בכל זאת מעניין, בעיקר כשזה נעשה בצורה מתוזמנת ומדויקת כמו שסיינפלד עשה. 

    • איכשהו מאד קשה לכתוב על קושי הכתיבה ומצד שני יש בזה משהו משחרר שמקל במשהו. אולי זו הידיעה שאני מרשה לעצמי לכתוב בלי לחשוב על המטרה או התוצאה. לפעמים מהרשות הזאת יוצאים דברים מעניינים.
      וגם אותי מרתקות הדרמות הקטנות בחיים. תיארת את זה יפה 🙂

    • הכתיבה בבלוג אצלי הפכה למין צורך מוחשי. כשאני לא כותבת אחרי כמה ימים אני מרגישה כאילו שריר הכתיבה שלי מתנוון. חוץ מזה אני אוהבת את האינטראקציה עם הקוראים ואת הציפיה המסוימת למה שיבוא אחרי הפוסט. האם יגיבו? מי יגיב? מה יגידו? אני מודה שיש בזה משהו ממכר.

  6. אני מצטער בשבילך על כך שלא מצאת על מה לכתוב.
    דווקא אצלי כל פעם כשאני לא מוצא על מה לכתוב וכותב על דברים לא חשובים כביכול – יש הרבה מאד תגובות. זה מפתיע.
    כאילו שאנשים לא אוהבים פוסטים מושקעים, מתוכננים… לא. הם אוהבים את ה"שלוף".

    אגב, תמיד צריך לכתוב עם השראה מסוימת. אחרת, על מה תכתוב?
    טוב. אבל זו גם שאלה מה את מגדירה "השראה"…

    מה שאני בא להגיד, אל תפחדי לכתוב על דברים שהם כביכול נראים דבילים. לפעמים זה יוצא הפוסטים הכי מפוארים מבחינת מספר התגובות.

    • אני כותבת. השראה זה כשמרגישים להט מסוים ויודעים כבר בראש מה לכתוב.נראה לי שזה די נדיר.
      וזה טבעי שאנשים יתחברו לדברים שגם עברו עליהם.
      תודה על העידוד. 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s