תחי הספרנית!

רגיל

עדכון בפרשת הספרנית. תשמחו לשמוע שהיא לא מתה.

 

 

»

  1. הבן שלי, בן חמש, מדבר ומהרהר כבר תקופה ארוכה במוות. יום אחד הוא הגיע מהגן, ביקש שאני לא אמות לעולם ושאני לא אעזוב אותו, וממש העלה לי דמעות בעיניים. אחר כך הוא סיפר שאמא של הגננת נפטרה- הוא סיפר ממש בפרטי פרטים שהיא נפטרה פתאום, והגננת הייתה מאוד עצובה והלכה הביתה באמצע היום, ורק שזה לא יקרה גם לי. כמובן שהייתי מאוד עצובה לשמוע, ניחמתי וחיבקתי ודיברנו על הנושא.
    למחרת הגננת לא הייתה, מה שעוד יותר עורר את אמוני. אבל היא הייתה בגן ביום אחרי, ואמרה שאמא שלה בריאה ושלימה ואין לה מושג מאיפה הסיפור הזה צץ.
    האמת היא שממש נדהמתי מיכולת ההמצאה של ילד בן חמש- שלא סיפר רק את ה’חדשות’ אלא סיפור שלם מסביב לזה, ממש סוחט דמעות. אני מניחה שזו דרכו להתמודד עם הפחד הזה- להמציא סיפור ולראות מה התגובה של הסביבה… יתכן שזה דבר די טבעי, כדרך התמודדות עם הפחד מהמות.

    • זו הקלה לדעת שהבן שלי הוא לא היחיד שממציא סיפורים כאלה. אולי אלה סופרי העתיד. היכולת לדמיין סיטואציה לפרטיה ולתאר אותה בצורה כה ריאליסטית היא יכולת מדהימה.
      המוות מפחיד וכשהוא מתגלה לתודעה של הילד הוא עוד יותר מפחיד כי אצל הילדים מנגנוני ההדחקה לא מספיק יעילים בהשוואה למבוגרים.

      • היצירתיות בתקופת הילדות היא בשיאה ואח"כ גורמים מסוימים מדכאים אותה, למרבה הצער. את צודקת, ביצירתיות אין גבולות ואין טאבוים.

  2. וואו. איזה חדשות טובות.
    אני כל כך שמח בשביל כולכם    🙂

    אגב, התחרטת בזמנו שלא הכרת אותה?
    כי אם התחרטת, אולי עכשיו זו ההזדמנות?

    • לא כל כך יכולתי להכיר אותה בגלל שספרניות בית ספר לא באות לאסיפות הורים כך שלא היו סיטואציות בהן יכולתי להכיר אותה.
      מסתבר שנן לא ראה אותה הרבה זמן ודאג ובמקום לשאול הוא כבר בנה סיפור שלם בראש.

  3. טוב, ג’ולז, זה קורע. שומרת לו מקום בסדנת כתיבה בעוד כמה שנים 🙂
    (שקרים וגניבות אצל ילדים הם רק הזדמנות לחינוך, לא משהו להיבהל ממנו).

    • אחרי שקצת נחנקתי כשהמורה דיברה איתי מצאתי את הצד המשעשע של העניין.
      וזו אכן הייתה הזדמנות לשיחה מאד עמוקה על פחדים שהייתה לנו.
      העיקר שהספרנית לא יודעת שהיא מתה.

      • ונראה לי שהוא אכן קליינט טוב לסדנת כתיבה.כיף לראות בילד את יכולת ההמצאה והדמיון.

  4. וואו! 
    קראתי את הפוסט ההוא ונזכרתי במקרה מוות שהיה טראומתי מאוד עבור הבנדיט הבכור, אבל לא הצלחתי לנסח תגובה שתשאיר את הפרטים עמומים והחלטתי לדבר אתך על זה בערוץ אחר. 

    אני שמחה מאוד לקרוא שלספרנית שלום ושלנן יש דמיון כ"כ עשיר. מצטרפת לרוני – בעיניי זו לא סיבה לדאגה אלא הזדמנות 

  5. גם את וגם הילד שלך מצחיקים! הצורה בה מחקת את השורות – קרעה אותי מצחוק. הוא כנראה קיבל את הכשרון והדמיון מאמא שלו.

    • איזה כיף לשמוע!

      זה די קורע כל הסיפור הזה. לפחותע ם הידל שלי מובטח  לי שלא יהיה משמעמם.

להגיב על ג’וליאנה לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s