שיחות עם נן

רגיל

נן: אני לא רוצה להתחתן.

אני: למה?

נן: אני רוצה להמשיך לגור כל החיים איתכם.ואם יפול על הבית טיל אני אעזור לכם לתקן את הגג. אני אקדיש את חיי לכם ואהיה נזיר אפילו שאני לא כהן.

אני: מקווה שתשנה את דעתך…בינתיים אתה יכול לגור פה.מקווה שתפגוש מישהי שתאהב אותך ואתה תאהב אותה ותרצו להיות יחד.

נן: לא מאמין שזה יקרה

 


נן: "כשתיפול לי שן אני אני אבקש מרטון פרס שזה בעצם אתם שקונים לי את המתנה שלא ייתן לי מתנה. במקום זה אני אבקש ממנו שאף אחד במשפחה שלנו לא ימות."


נן: אני אמות לפניכם ואוריש לכם את כל הכסף שלי (10 ש"ח ו30 אגורות נכון לעכשיו)

אני: יותר סביר שיקרה ההיפך ואנחנו נמות קודם אבל בעוד הרבה זמן.

נן: אני מעדיף למות קודם ושלא תמותו.

אני: רוב הסיכויים שכשזה יקרה תהיה לך משפחה משלך ולא תישאר לבד.


אני זוכרת את עצמי בדיוק עם אותן חרדות וכל כך עצוב לי לחוות את זה שוב דרך הילד שלי. קשה להגן על הילד מפני העולם ומצד שני אני לא מאמינה בלשקר לו.

 

 

 

 

»

  1. גם לי לא נראה שצריך לשקר לו.  נראה לי שהוא עובר תהליך טבעי לגילו,   וטוב שהוא משתף אותך,  כי זה בוודאי מקל עליו ומכניס בשבילו את הדברים לפרופורציה שהוא יכול להתמודד אתה.
    וחוץ מזה הוא חמוד ונדיב 🙂

  2. להיות הורה זה כמו לחוות גלגול בעודך בחיים. לעבור מחדש את כל התחנות, כיתה א’, אהבה נכזבת ראשונה, וגם חרדות מפני מוות ובדידות. אבל את עונה לו כל כך נכון.

    • כל כך מסכימה איתך. לא הייתי בטוחה בעצמי שעניתי נכון אז תודה על החיזוקים. אני לפעמים מרגישה איך הראש שלו עובד שעות נוספות.

  3. יש פה בפירוש סממנים של חרדת נטישה וחשש מהתנתקות מההורים המגוננים
    עליו. נראה לי שהרבה ילדים חשים כך רק אולי לא רבים מבטאים זאת בצורה ורבלית המשקפת את תחושותיהם.
    לשקר ילדים זו טעות. לגדל ילדים בבועה של משי זו טעות. לדעתי צריך לחשוף את הילדים לעולם תוך מתן רשת ביטחון.

    • גם אני זוכרת את עצמי מבטאת חרדת נטישה כילדה כך שזה מסדר לי וגםא ני לא מאמינה בלשקר לילדים.

  4. יש משהו מאד מוזר במחשבות שלו.
    הצלחתי למצוא בכולן מכנה משותף אחד – חרדת נטישה.
    הוא מפחד שיום אחד המצב כמו שהוא יפסיק משום מה.

    אבל השאלה, למה יש לו חרדת נטישה.
    נראה לי לא הגיוני שילד בגילאים האלו חושב על זה.
    מצד שני, מה אני מבין בילדים?

    ביי דה וואי, איך הוא התנהג כשנסעתם לחו"ל בפעם האחרונה?
    לא זכור לי שדיברת על זה.
    אני יודע שלא ראית אותו, אז את לא יודעת ממקור ראשון.
    אבל בטח מי ששמר עליו סיפר לך עליו משהו…

    • כשנסענו לחו"ל היינו איתו בקשר רציף בסקייפ. לפעמים הוא התגעגע אבל בסך הכול נראה שהוא זוכר את זה כחוויה טובה. הוא היה אצל הסבים שלו שפינקו אותו. מצד שני היו לו גם ביטויי געגוע וזה הכי טבעי בעולם.

      וזה נראה לי דווקא הגיוני. בגיל שלו ילדים מתחילים להרגיש את גבולות העולם. יש ילדים סביבו שמתו להם סבים, יש ילדים שהוריהם התגרשו. הוא מתחיל להיות מודע לאפשרויות הפחות טובות בחיים.וגם לכך שקורים שינויים בחיים וקשה לו עם זה.

      ואגב גם אני וגם טוליו טיפוסים שמאד קשה להם עם שינויים . משהו במבנה האישיות כנראה. אולי גם נן כך.

      • כשקורה כזה אירוע – זה נכון לחשוף את כל הילדים שמסביב לזה?
        לי זה נראה לא נכון. קצת כמו "להוציא את הילד מסביבתו המוגנת".
        הילד צריך את סביבתו המוגנת.
        הוא לא צריך את העולם הריאלי.

        אתה לא יכול לעוף לפני שפיתחת מוטת כנפיים מתאימה.
        אם ייתנו לך לעוף (למרות שזהו עולמך האמיתי כעוף) – אתה תצנח ותתרסק פשוט.

      • מה זאת אומרת נכון? ילדים נחשפים בעצם היותם לדברים. חברים מספרים אחד לשני דברים.  התהליכים קורים בין הילדים לבין עצמם.
        ילד צריך לפעמים הסבר או תיווך של מבוגר ולכן טוב שילד מדבר על דברים שמעסיקים אותו .אי אפשר להחביא את העולם מילדים. את זה הבנתי מזמן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s