שקט

האיור בראש הבלוג של לוק רמזי.

 

אני מהרהרת בצורך שלי במעברים. כשאני חוזרת מהעבודה הביתה אני מרגישה שאני חייבת את הנסיעה הזאת כדי להיות קצת עם עצמי. לפעמים אני שקועה בהרהורים. לפעמים אני קוראת והנסיעה אמורה לספק לי את הזמן הזה עם עצמי.

 

אבל שקט הופך להיות מצרך ממש נדיר. אני מרגישה שאנשים ממש מזהמים לי את השקט הזה עם השיחות המעצבנות שלהם. אני מרגישה שאני לא זכאית לדרוש מאנשים שינמיכו את הקול כי היי, גם אני לפעמים מנהלת שיחות בסלולרי במרחבים ציבוריים.

 

אני קוראת את לעצור את השעון שנכתב ע"י  פיסיקאית שבדית בשם בודיל ינסון . היא מנתחת את תפיסת הזמן בתרבות המוגרנית ואת התחושה שהזמן העומד לרשותינו אינו מספיק. היא מציגה את הפרדוקס בתרבות המודרנית בה ישנם אמצעים  טכנולוגיים רבים שאמורים לקצר תהליכים ולהוסיף לנו זמן ומצד שני יש את התחושה שלמעשה חסר לנו זמן.

 

ינסון מתארת את הנסיעה ברכבת כזמן איכות בשבילה בו היא יכולה לחוות את הזמן בדרך אישית ייחודית. זמן זה נחמס ממנה כאשר התחילו לשוחח בטלפונים ניידים.  במקרה שלה היא יזמה פניה לחברת הרכבות שנענתה וסיפקה מחלקה מיוחדת למשוחחים בטלפונים ניידים כך שמי שרוצה נסיעה שקטה יכול לקבל אותה ביתר הקרונות.

 

וכשאני חושבת על נהגי מוניות השירות שנחשפים בכל שעות עבודתם לקוקטייל של שיחות טלפון, צילצולים וצרצורים בקשר שלהם אני משוכנעת שהם מגיעים הביתה עם ראש מנופח.

 

הפתרון שלי הוא לאטום את האוזניים בנגן המוסיקה שלי.

 

רשימת מקומות בהם אני מקבלת את השקט שאני צריכה:

1. בריכה, בשעות לא עמוסות כשהראש מתחת למים.

2. הספרייה

3. הבית שלי מ10 בלילה (אם השכנים לא מחליטים לעשות מסיבה)

4. הגינה מאחורי ביה"ס של נן. כשאני באה לאסוף אותו היא ריקה לגמרי כי אין בה מתקנים ולפעמים אני גונבת לי רבע שעה על הספסל ומופתעת שאני כמעט אל רואה מבוגרים שבאים לבד לגן שעשועים ויושבים על ספסל עם עצמם. יש בזה משהו חשוף מאד אבל זה אדיר)

5. גבעת התיתורה. כבר יצא לנן ולי לטייל בה ולא לראות איש.

 

לפעמים השקט מטריד אותי ואני רוצה דווקא המולה אבל כשאני מצליחה על בסיס יומי לארגן לי ולו רבע שעה של שקט עם עצמי זה עושה לי טוב. זה מפקס אותי.