ביקור במוזיאון

רגיל

ביום חמישי שעבר הלכתי למוזיאון ישראל עם סבתי.

 

הייתי איתה בפעם האחרונה במוזיאון כשהייתי בת עשר. ביקרתי במוזיאון מאז אך לא איתה.

 

ושכחתי כמה מענג הוא ביקור במוזיאון עם אישה שנהנית מזה.שיודעת הרבה על הכול, ששמה לב לפרטים קטנים בתמונה כמו אור ומשיכות מכחול, שיש לה סבלנות מטורפת.

 

כן, זו סבתא שלי ואהבת האומנות שלה נוצקה בי מגיל 0.

 


ואז הבנתי כמה הייתי רעבה לזה.


ובמוזיאון ראינו את תערוכת הורדוס. שמגלה אדם מגלומן מרתק, איום  שהשאיר אחריו מפעל שהעסיק ארכיאולוגים רבים במאה השנים האחרונות. אדם שהקפיד על כל פרט בארמונות ובאחוזת הקבר שלו. כמה מוזר אירוני ופרדוקסלי שאדם מטורף ושונא אדם כמוהו שחי בפחד מתמיד שירצחו אותו יכול היה להוציא מפעל חיים כזה.

 

התערוכה של הורדוס עסקה הרבה במוות. המוות של נרצחיו, המוות שלו עצמו, ההוראה לכסות את כל הארמונותש בנה בעפר כדי שלא יעיבו על הקבר שבעצמו נותץ ע"י מתנגדיו.

 

ובתוך כל המוות הזה רצה הגורל והארכיאולוג אהוד נצר שגילוי הארמונות והקבר של הורוס היו מפעל חיו נהרג בתאונה טיפשית בתוך אתר החפירה. אדם שמת בתוך תשוקתו. יש בזה הרבה יופי וכאב.

 


תערוכה נוספת שאהבתי היא בזכות הקריאה שכללה תמונות של אנשים קוראים או מוצגים כשהם מחזיקים בספר. היו שם כמה תמונות שמאד הרשימו אותי של דניאל מוריץ אופנהיים. תמונה אחת שלו תיארה משפחה יהודית גרמנית בשעת אחה"צ של שבת.

 

 

אהבתי בתמונה את ההתרחשות בין הבחור שיושב בצד ימין לבין הבחורה שמדברת איתו כשביניהם נערה קוראת שלכאורה אמורה לשמור שהזוג המתרקם לא יעשה מעשים אסורים. גם הילד קורא/מעיין בעמידה. אולי הוא לא אמור לעיין בעיתון שהוט מחזיק (השייך לאב?) ואולי יש שם תמונה שמרתקת אותו.

 


התמונה השניה  של אופנהיים שצייר את העיתונאי והסטיריקן  לודביק בורן. ממש התאהבתי בבחור שבתמונה שמסתכל ישירות אל הצייר /הצופה במבט אירוני. נראה כאילו כל אותו זמן שאופנהיים צייר אותו התנהלה ביניהם שיחה ערה

 


טעם של עוד.

 

»

  1. בדיוק חשבתי שגם אני רוצה לראות את התערוכה על הורדוס.  עשית לי חשק :  לגבי החוקר נצר, הגדרת את מותו נכון. אדם שמת בתוך תשוקתו.

    • כן, מוות פיוטי מאד. מזכיר לי קצת את המוות של גאודי שמת תוך כדי עבודה על ה"סגרדה פמיליה".
      וממליצה על התערוכה.

      • למען הדיוק, גאודי נהרג בתאונת דרכים כשפגעה בו חשמלית.
        זה היה קרוב לסגרדה פמילייה.

      • פגעה בגאודי חשמלית ממש ליד הסגרדה פמיליה כשהוא הלך אחורה כדי לבדוק את המידות.כך שזו הייתה בהחלט תאונת עבודה

  2. הנה הוכחה לכך שאפילו במוזיאון חשוב לדעת לא רק מה עושים אלא בעיקר עם מי. ואיזה כיף לך שסבתא שלך שותפה למסע הגילוי במוזיאון, וכמה אני מתגעגעת לשלי.
    התמונות של אופנהיים נהדרות. בתמונת שבת אחר הצהריים הארון כבר פתוח (מצד שמאל למעלה) ובו ’מגדלי בשמים’, רמז להבדלה שתגיע בערב. הילד הקורא מאוד מוצא חן בעיני: שקוע בקריאה וגאה בה בעת ובעונה אחת.

    • אהבתי בתמונה של אופנהיים שהיא משקפת שגרת חיים מסוימת בתקופה מסויימת.הדמויות שלו מאד חיות.אפילו האב הישן (די נדיר לראות בתמונות אנשים ישנים) משקף את הלאות הזאת של אחרי ארוחת שבת גדולה.

    • התערוכה קצת נחבאת מדי.
      וציפיתי לקצת יותר תמונות של דמויות קוראות ופחות דמויות שעומדות עם ספר בידן. מדהים איזו דרך האנושות עשתה. הספר בהתחלה היה חפץ נדיר שרק מעטים זכו להחזיק בו שלא לומר ידעו לקרוא .

  3. אני שמח בשבילך שנהנית!

    מה הקשר בין טירוף לבין מפעלי חיים גדולים?
    אין קשר. אדם יכול להיות עם שתי התכונות האלו בלי שאלו יפריעו לאלו.
    או אפילו שאחת תעודד את השנייה.
    הרבה אנשים שהיו להם מפעלי חיים גדולים בסוף לקו בטירוף (כי הוא נהייה חשוב יותר מהכל? כי רק מי שמטורף יכול לחתור לשם? וכו’).

    אני זוכר שהיינו ב"בזכות הקריאה" – כבר לפני כמה חודשים, ושזה לא הרשים אותנו ושהיו לנו בעיות עם תוכן התערוכה (כלומר, עם הבחירות שהם החליטו לשים שם. זה היה נראה מאולץ מדי וכו’).

    אבל כאמור, העיקר שאת נהנית    

    • אני חושבת שמפעלי חיים גדולים דורשים אובססיביות מסוימת ואנשים אובססיביים הם אנשים שלא בדיוק "טובים עם אנשים"
      . לא כולם מגיעים לרמות הרצחנות של הורדוס אבל זה לא נדיר שאמנים גדולים הם מטורפים שמקדישים את חייהם רק למפעל חייהם. האנושות מרוויחה מכך אבל הקרובים להם מפסידים בענק. עניין של חוסר איזון.

      ולי הייתה בעיה עם חלק מהתמונות בתערוכת הקריאה כי הן היו מבוימות מדי ולא הראו ממש פעולת קריאה. ממש התפעלתי משתי אלה וגם היפניות היו יפות בעיני כי אני אוהבת אסתטיקה יפנית.

  4. הורדוס אכן היה קצת משוגע
    אבל מבחינת בניה הנדסית לתקופתו המבנים שהוא בנה היו מבין המרשימים שידעה המדינה שלנו
    חתיכת טיפוס היה ההורדוס הזה
    הוא גם היה ממש חתיך 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s