ארכיון חודשי: אפריל 2013

סטטוס יום הזיכרון

רגיל

גם המרפסת שלנו מקושטת בדגלים ועוד מהשנה שעברה והעצב של יום הזיכרון כדרכו נוגע לא נוגע בשמחת יום העצמאות. והפחד של מי שיודעת שגם הבן שלה יהיה חייל מושתק כמעט בכוח. עוד 12 שנה זה המון זמן אבל אני יודעת שהזמן הוא האויב הכי גדול שלנו והוא הרבה יותר מהיר ממה שחושבים. ובינתיים האויבים של הילד שלי הם החייזרים והנינג'גו והרעים של מלחמת הכוכבים ואני רוצה שכך זה יישאר.

המלחמות הקטנות של החיים

רגיל

יש לנו שתי חניות רשמיות ששייכות לנו. הבעיה היא שחניה אחת נמצאת בין בניינים ולא ברור לאנשים שמדובר בחניה פרטית. היא הפכה עם הזמן למזבלה שכוללת בקבוקים שבורים וצמחים שצמחו פרא ועוד ועוד.

ואנחנו לא הרבנו להשתמש בה כי יש לנו רכב אחד.

אבל יצא שחנו לנו הרבה בחניה וזה כל פעם הקפיץ לנו וריד ואיכשהו חוק מרפי אמר שתמיד החניה תהיה תפוסה דווקא כשיבואו אלינו אורחים.

 

לאחרונה זה עצבן במיוחד.

אז התחלנו בסימון הטריטוריה.

 

התחלנו מלשים פתקים לרכבים חונים (הדפסנו מראש כמות ושמנו בכל פעם)

 

והיום סוף סוף ניקינו (בעיקר טוליו) את החניה וצבענו בצבע צהוב שמצאנו במחסן את מספר הדירה.

 

וזו הייתה הרגשה נפלאה לעשות משימה מעצבנת שדחינו כל פעם.

 

אני מקווה שזה יעזור כי נמאס לי ממלחמות החניה המטופשות האלה. באופן כללי אני שונאת להיות בעמדה בה אני צריכה לתבוע את מה שמגיע לי.

 

 

 

 

(בדרך כלל אין בעיית חניה באיזור שלנו אבל כשיש אירועי יום העצמאות וכו' אז זה סיפור אחר)

רגיל

אני מרגישה תסכול מסוים בנוגע לתיעוד של נן.אני מרגישה שהוא אומר משפטים חכמים או הברקות ואני לא מצליחה לזכור שום דבר כשאני באה לכתוב עליו או כששואלים אותי עליו.

ואולי לא כל הדברים ברי תיעוד?

 

אולי די בכך שאני יכולה להגיד בודאות שאני מכירה אותו, שאני יודעת מה הוא אוהב ומה הוא שונא. עם אילו ילדים הוא מתחבר כי הוא רוצה ואילו ילדים מנסים לכפות את עצמם עליו. מתי הוא אומר את האמת ומתי האו מנסה לתחמן (יש לו הבעה מאד מסוימת כשהוא מנסה "לעבוד עלי "כלשונו).

 

טוליו מגבה סרטונים שצילמנו את נן מינקות ואני מסתכלת על התינוק הזה וכמה התלהבתי מזה שהוא מזיז את הידיים והרגליים ומשמיע קולות. איזה שעמום זה לעומת האישיות העצמאית שלו.

פעם תיעדתי ממש הכול ועכשיו אני מתעדת אותו כשהוא קורא. אני רוצה לפתוח בעתיד בלוג שכולו מוקדש לתמונותיו של נן קורא.

 

לא סתם אני כותבת על הקריאה של נן בכזאת התלהבות זו קפיצת גדילה אדירה מאדם שקוראים לו לאדם שקורא בעצמו. ובכל זאת זה שינוי שקשה לתעד כי הקריאה היא פעולה מאד מופנמת של האדם עם עצמו.זה קצת מזכיר לי את השלב בו נן הלך לגן ואני קלטתי שיש לו עולם שלם שאין לי חלק ממשי בו. השעות 8-4 הן שעות שלו מול אנשים אחרים והוא יכול לספר לי או לא לספר לי עליהן אבל אני לא באמת שם.

 

עם ספר זה קצת שונה כי הוא קורא ספרים שקראתי בעבר ולעתים אני קוראת ספרים שהוא קורא אבל אני לא מרגישה שאני יכולה ממש לדון על ספרים איתו.אני נהנית מההתיחדות עם הספר ומתקשה לדבר עליו. נראה לי שגם נן ככה.

כמה טוב שאחרים כותבים במקומי

רגיל

קשה לכתוב על יום השואה

בלתי אפשרי להתעלם מיום השואה.

 

זה לא נעשה יותר קל עם השנים אבל זה יום שבו אני מרגישה בת מזל על חיי.

 

אני כל שנה מתרגשת מחדש מאנשים שנשאו את הכאב הזה שהוא לעתים פרטי לעתים קולקטיבי לעתים עקיף למקומות יצירתיים ושמנסים מחדש לספר בכל מיני דרכים את הבלתי נתפס במידות שונות של הצלחה. יהודה פוליקר שגדל לתוך תחושת האיום הקיומי של הוריו ניצולי השואה, גילה אלמגור, דויד גרוסמן, אמיר גוטפרוינד, קלוד לנצמן, חנוך לוין ועוד ועוד.

 

אני שמחה שהחברה הישראלית בשלה והיא מסוגלת יותר ויותר לשמוע כי עם כל הזכרונות שסופרו יש זכרונות שלא יסופרו לעולם. בלתי אפשרי לתפוס את הסיפור המלא ולהבין ולקבל מצב של רוע כל כך מוחלט.

 

המאייר מישל קישקה עומד להוציא נובלה גרפית שמספרת את סיפורו של אביו, ניצול שואה וגם את סיפורו כדור שני. אני מחכה לזה בקוצר רוח.הייתי רוצה לקנות את זה גם בצרפתית לאבי (זה יצא בצרפתית לפני כשנה והמהדורה העברית עומדת לצאת).

 בזמנו הייתי בהרצאה שלו ומעבר לכישרונו האדיר מדובר באדם נעים ורגיש ומלא הומור וענווה. אני בטוחה עוד לפני שקראתי דף שהנובלה תדבר לליבי.

רוצה

רגיל

כתיבה בעלת ערך בעיני היא כתיבה שגורמת לקורא לרצות להגיב אליה בצורה כזו או אחרת.זו כתיבה שמעוררת רגש ,כתיבה שמעוררת מחשבה.

אני רוצה כתיבה כזאת שכותבת אותי בצורה מדויקת. לכתוב את עצמי זה חיפוש מתמיד. לכתוב את עצמי באנשים אחרים זו אמנות.

 

עוד לא שם

 

ובכל זאת לא מפחדת לכתוב. כמו שנן לא מפחד לצייר כלב למרות שהוא לא יוצא לו כלבי במיוחד אבל זה הכלב שלו וככה הוא נראה.

 

 התמונה נלקחה מהאתר הזה

דילרית

רגיל

הוא גדל ואני הופכת להיות מספקית המילים לספקית הספרים.


כמה אני נהנית להיות הדילרית שלו.




התמונה נלקחה מ Lawrence Public Library ומי שלא מזהה את הדמות זה דארת' ויידר ממלחמת הכוכבים. נןמשוגע על הסרטים וגם על הדמות למרות שהיא מרושעת.