הארנב והצב

רגיל

אני נמצאת  בנקודת זמן מוזרה כזו בה יש לי תכניות ורצון לשנות דברים מסוימים בחיי ויש לי גם את הכלים לעשות את אותו שינוי. חסר רק הצעד הראשון של לעשות והמוכנות להשקיע וגם לוותר על דברים מסוימים לטובת הדבר החדש.

אז למה כל כך קשה לי לוותר אפילו אני יודעת שהשינוי יביא איתו דברים טובים בשבילי.

 

אני מספרת לנן את סיפור הארנב והצב באילתור חופשי. בסיפור אני מדגישה עד כמה הצב היה בטוח שלא ינצח ובכל זאת הרגיש שהוא חייב לתת לעצמו הזדמנות לעשות עד הסוף.

קראתי את סיפורו של הבחור שנכשל במבחני התיאוריה 107 פעמים וכל מה שחשבתי היה: וואו, הבחור הזה ניסה 107 פעמים!

 

 

ויש בי את הקולות הפנימיים שמדברים על החשש מכישלון ויש גם פחד אמיתי משינוי.

 

הרגל הוא סוג של עוגן רגשי בחיים. גם הרגל רע ואפילו הרגל שסובלים ממנו ממש.

 

ואני צריכה לבנות לי עוגנים חדשים.

 

כרגע אני גם הארנב השאנן וגם הצב העקשן.

 

»

  1. מרכז הכובד אצלך נוטה לכיוון העוגן המקנה לך ביטחון. על מנת שהספינה תוכל להפליג את חייבת לשחרר עוגן ואז להפליג אל הים הפתוח הלא לגמרי צפוי, עד שתגיעי לחוף מבטחים שם תטילי שוב עוגן.

  2. בהצלחה עם הצעד הראשוני.
    לך וגם לי.
    כי גם אני צריך את זה כשחושבים על זה.
    גם אני אדם שקשה לו מנטאלית עם שינויים ראשוניים.

    יפה שקישרת לאתר הזה.
    פעם ראשונה שאני נוכח בו    🙂

    • בני, תודה על התגובה שלך. זה משמח אותי לדעת שאני לא לבד בהתמודדות הזאת.אולי אנחנו אנשים שעושים את הדברים יותר לאט?

      • חחח.

        את מדברת כאן עם מישהו שללא ספק עושה את הדברים יותר לאט.
        אבל ברמה מטורפת. לאט-לאט-לאט. זה משהו שמאפיין את כל חיי.

    • אני לא חייבת אבל הדברים שאני מדברת עליהם ישפרו בצורה משמעותית דברים בחיים שלי. למשל הוצאת רישיון נהיגה.מטריד אותי מדא שאני לא נוהגת אבל אני לא עושה שום דבר בנידון וזה מעיק עלי.

      • אה, זה. לא יודעת מה להגיד לך. אולי תתחילי בצעד קטן ראשון כמו ללכת למשרד התחבורה ולהוציא בקשה או ללכת למורה לנהיגה והוא כבר ינחה אותך.

  3. הרבה פעמים אני אפילו לא ניגשת למקומות שנדמה לי שאני עתידה להיכשל בהם… הרגלים הם עוגן משמעותי, שעוזר להתנהל בעולם. מדי פעם מנסה להוסיף לעצמי קצת הרגלים חדשים (יותר קל מאשר להיפטר מישנים)

    • מכירה את הפחד מלהיכשל. בדיעבד אני יכולה להגיד שזה עצר אותי לא מעט פעמים בעבר.
      ולגבי הרגלים אומרים שעם הרגל טוב צריך להתמיד 21 יום כדי שהוא יהפוך לטבע שני והרגל רע לעומת זאת נקלט ממש מהר וקשה להיפטר ממנו.

  4. מזכיר לי לפעמים את עצמי
    שאני רוצה לעשות משהו מאוד, אבל לא עושה הרבה דברים על מנת שהוא יקרה (או לא משקיעה מספיק כדי להגיע לאן שאני רוצה)
    לפעמים נוח לנו ב-comfort zone שלנו

  5. אם את מתייחסת לרשיון נהיגה: יש פסיכולוגים שמתמחים בזה. לא שאני סבורה שאת לא תוכלי להתמודד עם הקושי בלעדיהם, אלא שמדובר בתחום מוכר למדי של קשיים, שיש כאלה שגם מציעים בו עזרה מקצועית.
    האיש שלי עשה את הרשיון רק בגיל 39, וגם כי ’ישבתי’ לו חזק מאוד על הזנב. היום הוא לא מודה בזה, אבל היה שם משהו, פחד כמעט קמאי, הייתי אומרת מגלגול אחר אם הייתי מאמינה בגלגולים, והמון מחסומים שהייתי צריכה לעזור לו לשבור. תמיד אני תוהה מה ההישג הגדול ביותר של חיי: הדוקטורט שלי, או רשיון הנהיגה של האיש שלי…

    • באמת עשית משהו גדול בזה שישבת לבן הזוג שלך על הזנב. אני לא מפחדת ואני אחרי התנסות בלימודי נהיגה. אני פשוט מרגישה בתקופה האחרונה שהחיים קצת מתנפלים עלי ואני לא מוצאת את הראש הפנוי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s