הרצוי והמצוי

רגיל

עשיתי זאת. הבית החם מאחורי ועכשיו אני מומחית בעיני עצמי לענייני בית חם:

 

1. אין דבר כזה מושלם. רצית לתת להם הנחיות עבודה ובסוף הם עשו מה שבראש שלהם. ספקי את כלי היצירה ותסתמי שיעשו את היצירות המכוערות (בעיניך ) שלהם כי זמן יצירה זה זמן שקט יחסי. אז מה אם הדבקת  שתי עבודות של ילדים שונים יחד וכל אחד יצא עם חצי עבודה שלו וחצי של ילד אחר.

2. למעשה אם את נותנת לקשט בסוכריות אז זו יצירה שלהם אפילו אם שאר התהליך הוא מעשה ידייך.

3. הטיפ הטוב ביותר הוא להכין הכול מראש עד לרמת הפרט הקטנה. כשאת בתוך זה שילדים מתנפלים עליך את צריכה לעבוד מהר ובריכוז.

4. ילדים הם עם מביך. יש את זו שלא מוכנה לשבת על הכיסא כי הוא מלוכלך. קחי חתיכת נייר ותנקי או שתגידי לה, כן, הוא מלוכלך זה מה יש.

5. אפשר לסמוך על הילד שנראה הכי חננה שהוא זה שילבה את האש בחבורה והוא גם זה שימצא אוצרות בכריות הספה כגון שני טמפונים שלך וגם ינופף בהם וישאל מה זה.

6. שיפודי מרשמלו ותותים זה רעיון מקסים אבל יש את זה שאוהב רק תותים ואת זה שאוהב רק מרשמלו. בסוף את ובנך תאכלו את רובם.

7. יש את הילדה שלא רוצה להשתתף ומשעמם לה ויש את הילדה שהקול שלה מזכיר קרנף שחוט. היא לא בוכה. היא צוחקת(!!!)

8. אחרי שאת רואה מדגם מייצג של בני שש פתאום שלך נראה לא הכי גרוע.

9. מי אמר שילדים אוהבים פיצה ומי המטומטמת שהזמינה שני מגשים שלא יחסר ונתקעה עם מגש שלם של פיצה.וגם זה כי אחת הילדות אכלה שלוש חתיכות.

10. כל פעילות שהצלחת לעשות איתם היא הישג מטורף שאת יכולה לרשום לזכותך. גם אם דמיינת אותם משחקים עם נימוס של בני אצולה.

11. כל רגע נתון לפחות שני ילדים יריבו.אל תתערבי. תציעי להם משלוש יוצא אחד או תקחי את מושא המריבה (נחש פלסטיק במקרה שלי) ושימי אותו על הראש.

12.אל תחששי להשתטות. מי אמר שילדים הם היחידים שחייבים ליהנות.

13. תמציאי כמה שיותר משחקים שכוללים צעקות או השתוללות. ככה ההשתוללות בביקורת.

14.הכול יוצא אחרת ממה שהיה לך בראש תגידי תודה שהשנה מילאת את חובתך לאומה והילד שלך מבסוט מאד.

15. תמיד יהיה ילד שישעמם לו. תציעי לו אלטרנטיבה ואם יסרב תתני לו לשבת בצד עם פרצוף מבואס. בחירה שלו.

16. רוב ההורים כבר למדו שהסוד הוא לחפף. אמצי זאת להבא.

17. עשית זאת. את מלכה ושאיש לא יגיד לך אחרת. אז מה אם הבית נראה כמו איזור אסון וההורים קיבלו את ילדיהם מלאים בסוכר.לשעתיים חופשיות יש מחיר.

 

»

    • מרגישה בעלת דוקטורט. כבר מצאתי את עצמי מרגיעה אמא מבועתת אחרת שיש לה את זה בעוד חודש. וזה עוד היה לפני הפעילות.

  1. כל הכבוד.
    האמת שאני ממש מורידה את הכובע בפני הורים שלוקחים על עצמם בית מארח.

    גם אני עם נסיון של 26 שנה, נלחצת לפני םעילות בגן שאניצריכה להביר או בית מארח.

    (יום ראשון אכין ליצנים עם בצק סוכר בגן – ובאותו יום הגננת בכלל לא תהיה…)

    שוב, כל הכבוד.

    • לא לקחתי על עצמי כלום. הוכרחתי כמו הורים אחרים. הקבוצות והזמנים נקבעו מראש והגיע תורי.מילאתי את חובתי האזרחית אפשר להגיד.
      וזה מלחיץ כי ילדים הם לא צפויים בהגדרה וכמות מסוימת של ילדים מביאה אנרגיות רבות  וזה מובן כי סה"כ בבית הספר אין להם הרבה הזדמנויות לפרוק את אותה האנרגיה.
      בהצלחה בפעילות שלך!אי בטוחה שתהיי נהדרת כתמיד.

    • אנחת רווחה גדולה
      ההשתטות לפעמים ניטרלה קונפליקטים. מאד שמחה על היצירתיות שגיליתי.

  2. 5 הזכיר לי את פישנזון מאלכס חולה אהבה. ראית את הסרט?

    זה כל כך כיף עם ילדים. תמיד נהניתי מזה, למרות שמזמן לא יצא לי.
    אם כי, אני לא מבין את הרעיון של לתכנן וכל זה.
    אף פעם לא עשיתי את זה, וגם אף פעם לא בראש של "משימה לעשות".
    סתם… נחמד להיות עם ילדים.

    אני פעם הייתי נוהג לרוץ בדשא ולבקש שהם יתפסו אותי.
    זה היה יכול להימשך דקות ארוכות. לפעמים אפילו חצי שעה.
    וברגע שאחד מתעייף – מישהו אחר מהם צובר כוחות או מחליט להצטרף למשחק, וכן הלאה.

    •  לגבי 5.
      אני תוהה אם מבוגריםש מבינים את נפש הילד בהכרח מסתדרים איתם יותר טוב.
      ילדים צריכים גם איזו מסגרת מארגנת וסדר. גם אם המסגרת גמישה ומאפשרת להם גם השתוללות. זה נשמע כו פרדוקס אבלל הכי קשה לילדים כשהם לא מוצאים את עצמם. ומה עם תפקוד בכמה חזיתות כשבחזית אחת ילדים משתוללים ומשחקים וכיף להם ובחזית השניה יש ילדה שבוכה כי הרביצו לה וילדה שמתלוננת שמשעמם לה והיא רוצה הביתה.
      זה כיף עם ילדים כשאתה לא המבוגר האחראי.זו המסקנה שלי

  3. אח,] כמה זה פשוט בדיעבד:-) יש לך מדליה ממני, גדולה כזו, שתולים על הקיר. ועזבי הכל, לא משנה כמה בלאגן ולכלוך וזוועות היו שם, כשכולם ילכו ותסתכלי על הילד שלך ותשאלי אייך היה הוא יגיד לך כייף וילך לראות טלוויזיה:-)

  4. הצחקת אותי בקול עם סעיף 5: טמפונים בכריות הספה! אשכרה לילד יש פוטנציאל להיות מגלה אוצרות.

    • אמרתי לוש הוא צריך לבוא איתי לחיפוש אחרי זהב אז הוא אמר: "אבל לא בשני ורביעי כי יש לי חוג."
      הם לפעמים מפילים מצחוק.

    • אצלי זה היה בשלבים. את הפחד הרגשתי לפני חודש וזה אפילו שהפיע על השינה שלי בלילה אבל בהדרגה ארגנתי הכול וזה הפחית את הפחד.
      זו הקלה גדולה להיות אחרי.

    • אני חושבת שהבעיה האמיתית עם הילדים של היום היא שהם מקבלים פחות הזדמנויות להוציא אנרגיה. הוצאת האנרגיה היא צורך מאד מהותי אצל ילדים. פעם חזרנו באחת הביתה והיינו מבלים שעות בחוץ והיום גם ילד אנרגטי שהולך לחוגי התעמלות מקבל הרבה פחות הזדמנויות.
      איפהשהו זה חייב לצאת.
      וזה בלי להזכיר את אלה שכל היום מול המחשב.

    • הקפאתי את הפיצה וזה סגר את הפינה בהרבה ארוחות ערב.
      🙂
      באמת הרגשתי שזו משימה בלתי אפשרית ואני גאה בעצמי שצלחתי אותה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s