1. מסתכלים בחלון. יש כל כך הרבה יופי בעולם שמשנה צורה ובטיפות שנתלות על החלון וגם בידיעה שאני בפנים והחורף בחוץ
2.יוצאים החוצה עם מגפיים מצויידים בילד ובמטריה ואם אפשר אז גם במצלמה, ואם אפשר אז חסינת מים. קופצים בשלוליות וחוזרים הביתה כדי להחליף לגרביים יבשים.
3. מורידים את כל העציצים מהמעקה, בהנחה שרוצים שישארו עציצים בסוף התהליך.
4. ממלאים מכונת כביסה (עושים את זה בכל יום גם כך) ותולים אותה בבית. המרכך מפיץ ריחות נהדרים.
5. מוותרים על מטריות. זה הופך את ההליכה בחוץ למאבק איתנים ברוח. כובע צמר בדרך כלל מספיק וגם כך מגיעים רטובים הביתה.
6. מרק. לאחרונה גיליתי כמה זה טעים להוסיף ארטישוק ירושלמי וכרישה למרק. למעשה זה ממש קל.
7. שוקו משוקולד מריר משובח וחלב מחומם ומוקצף וקינמון מעל. אגב אני לא מכירה מישהו ששותה שוקו מתחת לפוך. אגדה אורבנית.
8. מוסיקה טובה
9. משחק קופסא
10. מקלחת חמה רותחת . תענוג אמיתי. הגוף אחר כך אוגר את החום ואז נעים יותר לצאת לקור שבחוץ.
11. לצייר על האדים בחלון.
12. ליהנות מהירוק של אחרי הגשם.
13. להסתכל בתחזית השבועית וליהנות מהמחשבה שעוד כמה ימים השמש תצא. יום שמשי אחרי הגשם זה תענוג.
14מרתון קריאה עם הילד או לבד.
דברים שאני עושה ביום סופה,
מתרוצצת מהעבודה לבית הספר לחוג לסידורים וחזרה הביתה. נינוח.
ג’ולי שאלה: מי צייר את הציור המקסים של התריס והמרפסת והים (ביום שמשי דווקא) בבלוג שלך? עושה חשק לגור בבית הזה.
הציור של מאטיס. גם אני הייתי רוצה לגור שם.
פוסט מהמם! את עושה דברים כיפיים ולא נדושים עם הסופה שלך.
יותר בגדר רוצה לעשות. 🙂
הסעיף של המרק מתאים לי ביותר , והאמת שאחרי שאכלתי מרק חם יצאתי לים ( הצטערתי שלא לקחתי אבנים בכיסים ) לצלם !! את הסערה !
אני כל פעם מצטערת שאני לא מסתובבת תמיד עם מצלמה. יש מראות כל כך יפים בגשם.
וכרגיל מקנאה בך על הים שכל כך זמין לך.
כנראה שאת לא מספיק מפיונרית טובה אם לא הצטיידת גם באבנים בכיסים.
המצלמה הקטנה תמיד בתיק , היום מצלמים גם צילומים יפים עם האייפון ( לי אין ), אבל אתמול לקחתי מצלמה [חצי]מקצועית ויצאו תמונות של סערה אמיתית.
צודקת בעניין המטרייה המיותרת, ואהבתי את הקטע של הכביסה בבית וריח המרכך. האף שלי (עדיין) סתום, אבל אני זוכרת לטובה את הריח העדין בחדר.
עצה ליום סערה: לא ללכת לקניון 🙂
אני מתארת לעצמי שאם לא הייתה ההצפה הקניון באמת היה יעד פופולרי.
מתלבטת אם להיות מבואסת או שמחה על כך שאני לא ירושלמית. השלג נשמע מבטיח.
יפה כתבת.
אני תמיד הולך בלי מטרייה.
מצד שני, בחודשים האחרונים יש לי כובע.
ורצתי עכשיו להרתיח מים לשוקו.
מקלחת חמה – תמיד כיף!
אין קשר למזג האוויר (רק כשחם מאד-מאד אז לא).
באמת פעם היינו עושים צורות על החלון.
הזכרת לי זכרונות מאד רחוקים.
שכחת לכתוב: "קוראים את הפוסט של ג’וליאנה".
😉
טוב, אולי זה "מרתון קריאה". חחח.
הכובע עוזר חלקית אם כי היום החלטתי לחרוג ממנהגי ולקחתי את המטריה שטוליו הציע לי ודי שמחתי על כך.
ומאד משמח אותי שהזכרתי לך משהו נחמד מהילדות.
ו"קוראים את הפוסט של ג’וליאנה" צריך להיכלל ברשימה שלך. אני לא קוראת פוסטים של עצמי.
היות ואני לא עובדת, אני מנצלת את הזמן להיות בבית יחד עם המזגן (והחתולה)
לשבת עם המחשב בפוך היה רעיון נחמד, אבל בלתי ישים (לא נוח)
שוקו, תמיד, אבל בבוקר (בלי הפוך, בעיקר כדי להתחמם מהקור)
לקום בבוקר (שבמקרה שלי יותר קרוב לצהריים) לגלות שיש בבית רק 10 מעלות ולריב עם עצמי אם לצאת מהמיטה או לא… (לוקח לי שעה עד שאני באמת יוצאת)
אגב, אפשר להוסיף גם טיול לאיסוף פטריות אחרי הגשם 🙂
לגבי הפטריות אני לא מכירה מספיק טוב ולא יודעת אילו פטריות רעילות ולכן לא לוקחת סיכון. דווקא יש די הרבה ליד בית הספר של נן.
וגם אני רבה עם עצמי כל בוקר. זה איום כמה שקשה לצאת מהמיטה בימי חורף קרים
אני מזהה את האורניות
את היתר לא ממש
פה ממש קר בלילה, אתמול בלילה היו 4 מעלות
היום בטח יהיה פחות
כבר עכשיו, בערב יש 6 מעלות והמזגן לא מצליח לחמם כמו שצריך
כולם מתלהבים משלג וזה,
אבל שוכחים שכאשר הטמפרטורה צונחת מתחת לאפס המזגנים קופאים ומפסיקים לעבוד ואז, עם מה בדיוק יתחממו?
הקור זו באמת בעיה ובעיקר הרוח האכזרית.