איך את יודעת שעברת שלב בחיים?

רגיל

1. כשהסטודנטיות שבאות נראות לך צעירות משנה לשנה.

2. כשאת שומעת יותר ויותר על אנשים בפאזה שלך שהתגרשו.

3. כשאת מתבשרת יותר ויותר על מחלות ופטירות.

4. כשאת מוצאת את עצמך מבינה את הנשים שקינאו בך כשהיית צעירה או בהיריון. אז לא הבנת מה הסיפור.

טוב, מותר להודות שאת גם קצת מקנאה בצעירות האלה שהן כל כך יפות באופן טבעי ולא צריכות להשקיע ברמה שאת משקיעה.ולגבי ההיריון. הן פשוט נראות כל כך יפה עם הבטן העגולה. הן עומדות בפני העתיד, את כבר בעתיד.

5. כשאת מבינה פתאום עד כמה זמן הוא משאב מוגבל ועד כמה החיים חולפים מהר.

6. כשאת מכירה פחות ופחות שירים שאת שומעת ברדיו ופחות יודעת לקשר לשם המבצע.

7. כשאת פחות ופחות מתחברת לאופנה בחנויות כמו פוקס שפעם היית קונה בהן הכול.

8. כשאת מוצאת את עצמך שוקלת להיכנס לחנות דודות כמו קרייזי ליין.ברכותיי, את דודה.

9. כשאת מבינה שבעלך יהיה השנה בן ארבעים ואת עוד שנתיים.לא… שנה וחצי.

10. כשאת מגלה בקורסים מרצים צעירים ממך.

11. כשאת מוצאת את עצמך רוטנת ביניך לבין עצמך על הדור הצעיר.

12. כשאת מוצאת את עצמך יוזמת שיחות סרק בהמתנה לאוטובוס. פעם היית זו שנטפלים אליה.

13. כשאת מגלה עניין מופרז בחייהם של אנשים שאת לא באמת מכירה.

14. כשאת מתחילה לטפח עציצים במרפסת ואף להתגאות בכך שצומח שם משהו.

15. כשאת שוכחת לגלח לפני הבריכה ומגלה שלא באמת אכפת לך.

 

 

אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות.

»

    • 🙂 אני חושבת שאני בנקודה בה אני מרגישה את המעבר לשלב אחר בחיים. וזה כל כך מוזר!

  1. ממש המחשבות שלי לאחרונה.
    לדוגמא, התכשיטים שמוצאים חן בעיני לאחרונה, הם תכשיטים שבעבר הייתי מזדעזעת מהם.
    מתי זה קרה לנו? 🙂

  2. גם אני מסכימה עם חלק גדול, לא מסכימה עם 15

    ופעם כתבתי אצלי בבלוג כש’מתחילם’ איתך ואת רואה שזה שהביט אחרייך ברחוב ממש מבוגר….

    • או, זה גם נכון. אני חושבת שפחות מתחילים איתי (ולאו דווקא בבריכה) אבל זה פחות מפריע לי.

  3. ג’ולי מאמי, זה הכל בראש. לא בחזות ולא בגיל הכרונולוגי.
    אפשר לזרום עם הגיל ולחיות לצד המאפיינים שלו ואפשר גם אחרת,
    כלומר להפנות עורף לזמן שמחרבש לנו את הצורה ואת המחשבה ואת ההנאות ואת ההעדפות. מה שחשוב זה לא לזרום או להפנות עורף לפגעי הזמן אלא היכולת להיות שלם עם עצמך ולבחור את הדרך שתרגיש טוב איתה.

    • אני לא נלחמת בגיל או בזמן. אני מתארת אותו ומנסה להבין מחדש איפה אני עומדת עכשיו.

  4. אני פשוט לא יכולה להתגבר על זה שקוראים לי גיברת. כאילו מתי הפכה מ"היי את" ל"גיברת"?

    אני רואה מלא ייתרון ושלווה ברשימה הזאת וכנראה שהיא מקבלת משנה תוקף כשאת אמא, משהו שהצלחתי להתחמק ממנו עד עתה.

    • מתערבת את ה"גיברת" . הרשימה קצת עושה לי סדר ועוזרת לי להבין איפה אני עומדת היום.

  5. אוי אל תדכאי אותי. אני זוכרת את היום שהפכתי מבחורה לאשה, יש שם אישה שמחכה ככה אמרו. אני??? אישה???? אני זוכרת איך תמיד הייתי הכי צעירה ופתאום היו צעירים ממני. לא רוצה לחשוב על זה אפילו

    • כל שינוי בי גורם לי לתחושה משונה כאילו אני הפכתי לאדם אחר פתאום. זה גם מדכא וגם לא כי יש דברים שברורים לי יותר בחיים עכשיו בהשוואה לעבר.

    • הבעיה היא שככל שמתבגרים יותר מבינים את הכיוון של החיים (ספוילר, בסוף יש מוות).
      ובאופן כללי יש לי רגשות מעורבים סביב השלב אליו אני מגיעה בצעדי ענק.

      • שלב המוות?
        המוות עצמו נראה לי נחמד. 
        רגע שבו כולם מורידים את המסכות ואת בגדי המשחק ולוחצים ידיים זה לזה בכבוד על משחק ששוחק יפה.
        הבעיה היא עם מי שאנחנו משאירים מאחור כמובן. שם החרדה.
        אני אעבור לכתוב פוסט בעצמי, לפני שאגלוש לשרעפים על כל מרחב התגובות שלך…

      • אולי שלב המודעות למוות. גם אם הוא לא יהיה בזמן הקרוב.מקבלים יותר תזכורות.
        עוד לא גיבשתי דעה

  6. יאללה. בואי אלי לסדנא של נשים באמצע החיים. תראי כמה הכל נראה טוב ותלוי רק בזווית הראיה וההסתכלות.

    אני מזדהה עם חלק ממה שכתבת, אבל מרביתם של הדברים לא מציקים לי בכלל…

    • זה מעולה שהם לא מציקים לך. גם בעבר הם לא הציקו? מהיכרות עם עצמי כל מעבר הוא תהליך שלפעמים קשה לי אבל אחר כך באה ההבנה וההשלמה.
      ובאמת אפשר לחיות טוב בכל גיל.

  7. זה כל כך לא הוגן, בראש אנחנו עוד מרגישים צעירים כמו לפני עשרים (ובמקרה שלי שלושים שנה) ואז עוברים ליד ראי ונבהלים
    עוד תראי שבעוד עשר שנים תתגעגעי לגיל ארבעים

    • אאוץ’!
      פתאום גיל 30 נראה לי כל כך חיוני ומלא אנרגיות. לפעמים אני קצת מתגעגעת אליו.
      באמת הקטע של הבריאות הוא הקטע הכי מעצבן בשלב הזה .

    • יש בהתבגרות היבטים מדכאים אבל ברור לי שזה לא כל התמונה. מדובר גם ובעיקר בשינוי. החיים משתנים ואנחנו משתנים ולפעמים לא קל עם זה.

      • תשמעי, המעבר לזקנה הוא בלתי נמנע.
        השאלה מה הספקת עד אז.
        את הספקת לעשות ילד.
        אני לא, למשל (וזה מאד חבל).

      • אתה צעיר ממני. בכלל אני נגד השוואות. לאנשים יש צרכים שונים מהחיים והם בפאזות שונות.אתה מרגיש צורך בילד בשלב זה של חייך?

  8. יש לי יש לי יש לי!
    כשריחות של בשמים שפעם חשבת שהם של זקנות עם רגל אחת בקבר ממש מוצאים חן בעיניך.
    ואגב, קוראים לזה משבר גיל הארבעים (לעיל, סעיף 9).

  9. גדול! אני מזדהה עם כל מילה ומכיוון שאני 20 שנה יותר מבוגרת ממך גרמת לי להרגיש צעירה, כך שאני בהחלט צוחקת.  

  10. אני כל כך, כל כך מזדהה עם כל כך הרבה מהסעיפים שלך. אבל לצד הגעגוע, יש משהו מרגיע ומנחם בשינוי הזה… מין שלווה שלא היתה בי, כשהייתי צעירה יותר. כשהגעתי עם הבן שלי לים באחד הבקרים וגיליתי פלומה על הירכיים, ממש חייכתי, בעיקר כשנזכרתי איך נהגתי לשבת שעות עם פינצטה לפני כל ביקור בבריכה.

    • מסכימה איתך לגבי השלווה. אולי יש יותר פרופורציה בהסתכלות שלנו על החיים בכלל. 

  11. עם חלק מהסעיפים אני מזדהה ועם חלק לא ממש

    לגבי פוקס, זה לא רק את זה כולן
    כי fox women מדבר לנשים – בעיקר אם הן מתחת לגיל 20
    אני לא מכירה אף אחת שתלך עם הבגדי ניאון המזעזעים שלהם או עם צבעים דהויים או עם חולצות בטן, ואם יש להם משהו נורמלי, אז זה סתם טי שירט סתמי
    יש גבול לבגדי ה-BASIC שאנחנו צריכות בארון שלנו

    • מסכימה עם כל מילה. והמחירים של הטריינינגים נראו לי מופקעים. בקיצור לפוקס אני הולכת בשביל הילד וגם לא תמיד.

  12. כשהרופאים בקופת חולים כבר לא נראים לך זקנים אלא בגילך או צעירונים.
    כשאת מתלוננת על הצעירים ששומעים מוזיקה בפול ווליום.
    כשאת חושבת שהחצאיות של הבנות קצרות מדי.

    כן, כן.

    • בינתיים זה קרה לי פעם אחת עם רופאה שנראתה לי צעירה ממני.
      די הלם
      אגב כשאושפזתי בבוליביה גיליתי להפתעתי שרוב הרופאים באותה קליניקה היו בערך בגילי או קצת יותר מבוגרים וגם זה היה מפתיע. ככה זה כשמתחילים ללמוד בגיל 18 (הייתי אז בת 24)

  13. אותי חייכת. אני חושבת שהרגשתי ככה לפני גיל 40. יש משהו בגיל בזה שמצמית כל מי שמגיע אליו. אני חושבת שכמו שכתבת לרות למעלה – בכל שלב כזה יש משבר וקושי והסתגלות, אבל אחרי ההשלמה יש משהו בשל וחיובי שהוא שלך ולא היה שם קודם. בהחלט לצחוק, או לפחות לחייך.

    • אם יש משהו שלמדתי בגיל 37 זה שהחיים לא רציניים כמו שעושים מהם.
      חבל שלא ידעתי את זה בגיל 18.
      אז כן, בהחלט לצחוק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s