עולם הפוך

רגיל

גם ספרנית יכולה להינזף ע"י ספרנית בספריה הציבורית כיוון שאיחרה מאד בהחזרת ספרים.

למעשה התחלתי להבין אנשים שמאחרים בהחזרה. בהתחלה את מאחרת קצת ואז את מרגישה שיש תחושה של חוסר נוחות בלהגיע לספריה ואז את מחכה עם זה עוד ועוד ואת רואה את הספריה מחלון הבית שלך מסתכלת בך במבט מאשים ואז את אומרת: לא עוד! הילד עוד מעט מתחיל לקרוא ואני רוצה שתהיה לו חוויית ספריה כמו לי.

ואז אנחנו מגיעים לספריה ואני מורידה ראש ומתנצלת והספרנית ממשיכה לנזוף . אני מכירה את הצורך הזה להרגיש שהקורא הסורר עדיין מכבד את הסמכות שלךושל הספריה ואז אני ממשיכה להתנצל כי אני גם יודעת שקוראים שלוקחים אחריות מתקבלים ביתר אהדה. והיא מזהירה שניזהר במיוחד עם ספר הילדים כי הוא חדש.*

ואנחנו מגיעים הביתה ומגלים בספר הילדים החדש שני דפים קצת קרועים.הם היו שם קודם. נשבעת!!!

פחד אלוהים!

*וכך באחת הפכנו לסוג של פרסונה נון גרטה בספריה. ייקחו המון ביקורים כדי לכפר על כך.


כמדיניות אני נותנת לבני   לבחור את ספריו ובמקביל אני בוחרת לו ספר שנראה לי טוב. את הדרעק אני מקריאה לו בספריה (דורה ודייגו) ואת הספרים האיכותיים אנחנו שואלים.

אני מקריאה לבני  את דורה כולל "לאן הולכים מכאן" ולפתע אני מגלה שיושב לצידנו עוד ילדון בן שלוש ומקשיב ברוב קשב. ואז כשאמא שלו קראה לו אז הוא עונה לה: "אבל אני רוצה לראות!"

לקח לי שניה להבין שהילד מתייחס להקראה שלי כצפיה בתכנית דורה.


המורה של בני הלומד בכיתה א' ממליצה תירגול בקריאה ואני פיתחתי הרגל לתת לו לקרוא את הכותרות של הספרים ומילים שבולטות בגודלן מהספר. לפעמים הוא מצליח יפה ולפעמים מתקשה (כשיש שם אותיות ניקוד שעוד לא למד).זה בכל זאת כיף לראות שהוא נהנה מהאתגר.

»

  1. צפייה בילדים בזמן שהם לומדים היא דבר מרתק בעיני. בכלל, ילדים בכל מיני גילאים מאוד מעניינים אותי.

    כשהייתי בתיכון היה לי קשר מיוחד עם הספרניות בספריית בית הספר. אולי בגלל שאמא שלי מורה לספרות, תמיד אהבתי ספריות ועדיין כשאני נכנסת לספרייה עוטפות אותי תחושת קדושה ותחושת בית בבת אחת.

    יש לך אחלה בלוג. אני נהנית מהפוסטים למרות שהם קצרים ומקווה שתמשיכי לכתוב.

    • תודה דפנה על המילים היפות. . תחושת קדושה ובית זה גם מה שאני מרגישה.
      הלוואי והייתי יכולה להעביר משהו מזה לבן שלי. אנחנו לא מספיק מבקרים בספריה.

  2. הקראת הזבלים בספריה ושאילת הספרים האיכותיים היא מדיניות נהדרת. אני נוהגת כך עד היום, לא רק עם הספרים של הילדון אלא גם עם שלי… יש זבלים שנורא מתחשק לי לעיין בהם אבל אני לא רוצה לבזבז עליהם זמן קריאה בבית. (וגם, מתביישת להציג אותם בפני הספרנית :-)).

  3. כל כך הזדהיתי עם עניין האיחורים ואיך נגררים לעוד איחור ואז הבושה והשפלת העיניים. שכחתי את התחושה הזו והתיאור שלך מדוייק ומצחיק. אני חייבת להודות פעמיים התדרדרתי עד כדי אי החזרה מוחלטת של ספר ובכל השנים שחלפו מאז אני מחכה שידפקו אצלי בדלת ויבקשו את זזי במטרו ואת מה אכפת לציפור של חנוך לוין. עוד לא באו, אבל אין לדעת.

    • ואני כספרנית מכירה את שני הצדדים. איכשהו המבוכה הזאת מצחיקה כי אנחנו הספרניות לא לוקחות כל כך קשה איחורים ולפעמים מעדיפות לתת חנינה רק שיחזירו את הספר.
      ואיך זזי במטרו? (חנוך לוין נפלא)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s