ארכיון חודשי: אוגוסט 2012

Sos

רגיל

אני ממשיכה בסיפור הטיול שלנו. הגענו לכפר ימי ביניימי קטן בשם סוס (בחולם) שבו גם צולם סרט. טיילנו בו הרבה. ולמעשה רוב האנשים שראינו סביבינו היו תיירים.

 

 

 

כאן צילמנו את הכפר מהדרך

 

 

 

 

 

הגענו לפראדור שהוא מבנה היסטורי, בדרך כלל ארמון שהוסב למלון. הומלץ לנו בתוקף לאכול שם ארוחת ערב וכך עשינו.

 ארוחת הערב שלנו הורכבה מגבינות ויין. היה טעים.

 

זה המלון שלנו שלמעשה היה מבנה עתיק ומשולב בחומה. כאן צילמתי מחדר האוכל. את החדר שלנו שהיה בקומה שניה.

חדר האוכל (צולם מהחדר)

 זה היה הלילה האחרון שלנו בספרד. למחרת ביקרנו בכמה מקומות ואז הגענו לשדה התעופה בדרך הביתה.

Sos

רגיל

אני ממשיכה בסיפור הטיול שלנו. הגענו לכפר ימי ביניימי קטן בשם סוס (בחולם) שבו גם צולם סרט. טיילנו בו הרבה. ולמעשה רוב האנשים שראינו סביבינו היו תיירים.

 

 

 

כאן צילמנו את הכפר מהדרך

 

 

 

 

 

הגענו לפראדור שהוא מבנה היסטורי, בדרך כלל ארמון שהוסב למלון. הומלץ לנו בתוקף לאכול שם ארוחת ערב וכך עשינו.

 ארוחת הערב שלנו הורכבה מגבינות ויין. היה טעים.

 

זה המלון שלנו שלמעשה היה מבנה עתיק ומשולב בחומה. כאן צילמתי מחדר האוכל. את החדר שלנו שהיה בקומה שניה.

חדר האוכל (צולם מהחדר)

 זה היה הלילה האחרון שלנו בספרד. למחרת ביקרנו בכמה מקומות ואז הגענו לשדה התעופה בדרך הביתה.

שירה

רגיל

כל כך הצטערתי לשמוע על מותה של שירה חורש.  זה בלתי נסבל לכתוב על אישה בת 34 בלשון עבר. אישה מיוחדת שסבלה ממחלה כרונית קשה שגרמה לה לחירשות ונכות ולמרות אותה מחלה היא חיה חיים מלאים , עבדה בעבודה משמעותית (עורכת בגלובס) וגם הייתה מעורבת חברתית בתחומים שונים ובשנותיה האחרונות גם עסקה בקואצ'ינג.

אני לא יכולה לדמיין את הקושי העצום של לחיות מלווה בניתוחים ופרוצדורות רפואיות וללא שמיעה. אדם במצב כזה יכול לשקוע בעצמו ולא לשים לב לעולם המקיף אותו ושירה הייתה בדיוק להיפך ומצאה כוחות לתמוך, להיאבק ולאהוב. בבלוג שלה רואים את כל זה ויחד עם זאת היא גם הרשתה לעצמה להיות אנושית, להביע קשיים.  וכל זאת עם הרבה הומור.שירה בחרה להילחם לחיות חיים טובים.היא נישאה לבן זוגה האוהב איציק והם התחילו בתהליך פונדקאות כדי להקים משפחה שנעצר בעקבות המחלה. היא הייתה ועודנה אדם אהוב.

 

קיטי כתבה עליה פוסט מרגש שמתאר את האדם המיוחד שהייתה.

 

זו הייתה זכות בשבילי להכיר אותה גם אם וירטואלית בלבד.

 

 

הבריכה

רגיל

במרחק יריקה מביתנו יש בריכה. הבעיה היא שלא מדובר בבריכה נורמלית שאפשר לשלם פר כניסה  אלא בריכה ששיכת למועדון כושר יוקרתי.

 

מצד אחד, סכומים שלא חשבנו שנוציא, מצד שני בריכה מול הבית, הושט היד וגע בה. כבר כמה שנים שאנחנו עוברים לידה בעינים כלות.

 

ואז השתחררה לטוליו קרן השתלמות ואני הבנתי שאם אני רוצה שהילד יפסיק לפחד ממים אני צריכה לעשות מעשה.

 

אז בניתי רשימת נימוקים למה כן והלמה כן גבר על הלמה לא.

 

למה כן: קרוב מאד, אפשר ללכת לברכה על הדרך ומי יודע, אולי אני אשבור את האנטי שלי ואלך גם לחדר הכושר אם כבר, ולא צריך לשבור את הראש כל יום לגבי פעילויות קיציות כי יש בריכה וחוץ מזה יש לי בגד ים.

 

למה לא: כי אנחנו לא רגילים להוציא סכומים כאלה וכי אנחנו לא רואים את עצמנו כחלק ממועדון הסילון.

 

אתמול לקחתי את נן לבריכה והוא היה מאושר ואפילו ניסה לבד לשחות. ואני ראיתי חוגי התעמלות במקום וחשבתי לעצמי, אולי…

 

היום אני הולכת לבד לבריכה להרביץ כמה בריכות.


עדכונים:

 

 הגעתי כבר שלוש פעמים בבריכה. הגוף כואב מין כאב גדילה טוב . השחיה מהנה ומייסרת. הראש ריק רוב הזמן ואני חושבת בעיקר על התנועה הבאה ועל היעד הבא.

 

 

 

מיותר לציין שאני במסלול האיטי מוקפת בקשישים שעוקפים אותי בלי למצמץ אבל אני בתחרות עם עצמי.עוד קצת בלי לעצור, עוד בריכה אחת. ואחר כך יש לי פרס מהנה מאין כמוהו ג'קוזי מבעבע שממיס לי את השרירים הדואבים. אחרי כמה דקות בג'קוזי אני מתבשלת ועוברת לבריכה הקרה.

 


שוב היינו בבריכה. הפעם שלושתנו. נן מקבל יותר ויותר ביטחון במים ומנסה בעצמו דברים חדשים. אפילו שחיתי בעצמי בריכה אחת (לא ציפיתי שאעשה את זה עם נן אבל טוליו שמר עליו והם עודדו אותי משפת הבריכה). היה לי קל יותר לא מעט בזכות זה ששיפרתי את הטכניקה ועברתי לשחיית חזה (קודם שחיתי חתירה עם ראש מעל המים והתקדמתי באיטיות מרגיזה.). למעשה שיפרתי את הטכניקה בזכות טוליו שהראה לנן את התנועות וגם אני למדתי. 


אגב לא נראה לי שארזה משחיה מהסיבה הפשוטה שאני מורעבת אחרי הבריכה אבל המטרה שלי הייתה בעיקר להרגיש את הגוף שלי ולעשות משהו שמחבר אותי אליו בצורה ישירה והשחיה עושה פה עבודה טובה. יש עוד פעילויות שהייתי רוצה לנסות כמו יוגה ואפילו חדר כושר (מצפה לי אימון אישי כחלק מהחבילה. אני מתה מפחד אבל מנסה לשמור על פתיחות. חדר הכושר תמיד נראה לי כמו חדר עינויים אבל זה סוג של פרדיגמה שאני מנסה לשבור)

 


כמה ימים שלא הייתי בבריכה אחרי שקיבלתי שריטה בקרנית מרובה המים של נן. טוליו לקח את נן כמה פעמים ונן מתקדם ואפילו קצת צף עם קרש הציפה שקנינו לו.


איך להעסיק ילדים בחופש

רגיל

אני חייבת לציין שבחרתי לכתוב פוסט בנושא בעיקר כי העסקת ילדים זה תחום שאני ממש לא טובה בו ועצם הכתיבה מצריכה מחשבה עליו.

 

נן הוא לא ילד שאוהב עבודות יצירה ונצנצים למגינת ליבן של גיסתי שמאד אוהבת לעשות איתו עבודות יצירה ושל המרפאה בעיסוק שלו.

יש לנו מאגר בלתי נדלה של אפשרויות יצירה ששוכבות להן בארון כי הילד עצלן וגם הורתו עצלנית.

 

כך או כך הפוסט שאני עומדת לכתוב לא מחמיא לי בשום צורה שהיא.

 

יש לי כמה דברים להגיד על פעילות עם ילד:

 

1. כדאי שיהיה בה יותר מילד אחד כי אז אפשר להגיד להם: תעסיקו אחד את השני ותעופו לנו מהעניים. יש לילד חדר עם צעצועים ותסתדרו. הבעיה היא שילדים נוטים למשחקי דמיון שכוללים כמה שיותר טריטוריה של מבוגרים שלא משכילים לשמור עליה. וכך אין איפה לשבת בספה והבית נראה כאילו עבר בו טורנדו. נן נהנה מבניית מבצרים מכריות הספה וחסימת כל פתח או מעבר עם ארגזי צעצועים וחפצים. הוא מגלה יצירתיות מעצבנת רבה בהשתלטות על המרחב הציבורי בבית.

 

2. לילדים יש מאגר כוח בלתי נדלה. הם מסוגלים לקפץ שעות ואז ללכת לבריכה ולהשתולל שעות ואז להמשיך לעשות תרגילי קפוארה על הספה בעוד שההורה מייחל לקצת שקט. זה אומר בעצם: פעילות חוץ חובה. עדיף בריכה או ג'ימבורי שמאפשר להורים פינה שקטה יחסית . כל זה בגלל המיזוג, כן?

 

3. ילדים בני 6 כל הזמן רעבים.אבל סלקטיבית: מקדונלדס ושלוקים-כן(בהנחה שנמצאים בפעילות חוץ ליד מקדונלדס), פרוסה עם גבינה לא. ואם ארטיק אז חובה ארטיק בטעם קרטון במחיר מופקע רק כי יש שם הפתעה. חובה לגלות עמידות חינוכית או שתבכו כל הדרך לבנק. ומצד שני מה עושים כשמתחשק לך ארטיק כאות הוקרה על פועלך(לקחתי את הילד לג'ימבורי)? בקיצור. לדאוג לאלטרנטיבות מספקות ואוכל פשוט אבל בריא ושיהיה סלט בכל ארוחה ביתית. למזלי נן אוהב סלט. אני גם מקפיאה אבטיח מרוסק לארטיקים אז נכון שאין בו הפתעה אבל לפעמים זה פתרון לא רע. אני גם מכינה פופקורן פשוט בסיר וזה מתחסל בקלות. גם מעדני החלב מתחסלים אצלנו במהירות שיא.

 

4. לשחק עם ילד זה הרבה פעמים משעמם טילים כי עולמו של מקס ובייבליידים מסוגים שונים ונינג'גו אלה הנושאים שמרתקים את הילד שלך והוא מסוגל לדון בהם שעות . מזל שיש לילד סבים סבלניים.

 

5. ובכל זאת פעילות מהנה גם לי היא הקראת ספרים.אני טובה בזה ואוהבת את זה אבל לפעמים הבחירות של נן מעפנות . זה לא כיף להקריא את הקוסם מארץ עוץ בגרסה המעובדת לילדים. ממש לא.

 

6. ילדים שונאים להפסיד למבוגרים. מבחינתם האפשרויות הם שהוא ניצח או שהוא ניצח וכל תוצאה אחרת תכלול עיניים בוכיות וגבות שהופכות להיות דומות לכאלה של ציפור מה Angry Birds וזעקות אימה. הפתרון האו למצוא משחקים כמה שפחות תחרותיים כמו פאזלים.

 

7. לגבי סרטים כדאי לחפש שסרטים שיש סיכוי שגם מבוגרים יהנו מהם. דווקא יש מבחר לא רע.אני בונה על הפיראטים ועל מדגסקר.

 

8. האולימפיאדה עכשיו היא מכרה של רעיונות: נן לומד על דגלים של ארצות ומגלה מוטיבציית על בבריכה כי הוא כבר בונה על מדליית זהב בריו. הוא גם נהנה לבחור לו מועדפים ולעודד אותם. הבעיה-זה משתלט על הבית. ככה זה כשאת מיעוט נשי שמוכנה לצפות באולימפיאדה אבל לא בכזו אדיקות.

 

9. תחום אחד שאני יודעת שילדים תמיד יהנו ממנו זה פעילות עם מים. זה מצריך מרפסת, גיגית ורובי מים ויותר מילד אחד. אני גם פורשת מחצלת למניעת החלקה.

מורחים את הילדים בקרם הגנה מהשמש ומוציאים אותם בתחתונים או בבגד ים . אפשר להוסיף כלים לעשיית בועות סבון וזה יכול לתפוס משהו כמו שעה עד שעתיים. אפשר ורצוי לעשות הפסקת שתיה ואבטיח.

 

 

 

יודעת שלא ממש עזרתי. אבל אני אסירת תודה על כך שעשינו מינוי לבריכה ליד הבית. זה פותר המון בעיות. ולשם שינוי זו פעילות שגם אני אוהבת

 

דג קטן בבריכה של גדולים?

רגיל

נן שייך לקבוצת בני המזל שכבר בגיל חמש יודעים מהו הכישרון הטבעי שלהם. השנה נן התחיל חוג קפוארה. למעשה בעקבות חברים מהגן הקודם אבל אני מאד שמחתי על כך בגלל האהבה הגדולה שלי לברזיל ולקפוארה.

אנחנו באים איתו לאימונים וצופים בהם מהצד כשאנחנו יושבים על מזרונים מעופשים. יש עוד הורים שעושים את זה והמדריך מאפשר כיוון שמדובר באולם גדול כמובן שאנחנו מצמצמים את נוכחותנו כדי לתת למדריך את ההרגשה שאנחנו סומכים עליו ושהוא הדמות הסמכותית פה ולא אנחנו.

ולרט לאט גילינו שהתינוק שלנו שאיחר להתהפך ולשבת עושה דברים מופלאים. עמידות ידיים וגלגלונים וטיפוס על חבל וזה היה נהדר לגלות עד כמה הקפוארה הופכת למקום הבטוח שלו בו הוא מצטיין. גילינו גם שהוא הטוב ביותר בקבוצתו. הוא אמנם בין הגדולים בקבוצה (היא קבוצה של טרום חובה וחובה) ובכל זאת.

 

אחרי מסיבת הסיום דיברתי עם המורה. המורה המליץ לנן לדלג על הקבוצה של כיתה א' ולעבור מיידית לקבוצה בוגרת יותר של כיתה ב' ומעלה. זה אומר שני אימונים בשבוע ולוגיסטיקה יותר מסובכת ומצד שני כשהילד מגלה כישרון באמת גדול אני מרגישה שחובתינו כהורים לטפח אותו.

לא שכחנו לבדוק את העניין עם נן ונן רוצה למרות החשש שהוא כבר לא יהיה החזק ביותר בקבוצה.

 

יש בי צד שחושש מזה בגלל שמעבר למחויבות הגדולה יותר אני נזכרת בחוויה מהילדות שלי. הייתי בגן שלמדו בו קריאה וכתיבה וזה היה התחום שהייתי בו חזקה. ואחרי מספר חודשים הוחלט שמקפיצים אותי לכיתה א' וכך מצאתי את עצמי יושבת בכיתה ומרגישה כמו חייזר. לא הבנתי מה מצופה ממני ולא על מה מדברים בכיתה. אז הייתי ממש טובה בדבר אחד אבל ממש גרועה בדברים אחרים.

 

הסוף היה שהחזירו אותי לגן אחר ובו הייתי כמה חודשים עד שהסתיימה השנה.

 

ועכשיו אני בצד של ההורה שרוצה לדחוף את ילדו להצטיינות ולמיצוי היכולות שלו אבל אני גם חוששת לטעות.

 

המורה אמר לנו במפורש שנתחיל בזה כניסוי ואז נראה איך זה הולך כך שאני מרגישה שיש לנו מרחב טעיה.

 

 

פמפלונה סן פרמין

רגיל

טוליו הכין אותי נפשית לחגיגות סן פרמין. זה היום האחרון של החגיגות אז תדעי שיש סיכוי שנסתובב שעות סביב פמפלונה ולא נצליח להיכנס אליהכי המקום יהיה מפוצץ באנשים (וגנבי מכוניות וכייסים) אבל פמפלונה נמצאת על הדרך אז ננסה בכל זאת. חוץ מזה נהוג ללבוש בגדים לבנים ומטפחת אדומה (הצטיידנו במטפחת אחת מתוך הבנה שרק לטוליו יש בגדים לבנים אז שלפחות מישהו מאיתנו יהיה ייצוגי) הגענו בסביבות 9:30 לפמפלונה ולא ראינו נפש חיה. חנינו רחוק מלב החגיגות כדי לגלות שכל מקומות החניה היו פנויים אם כי הפרה הזאת בחנות האופטיקה בהחלט חגגה.

 

ראינו בגנים ציבוריים שקי שינה ואוהלים. מסתבר שמי שלא מוצא מקום במלון יכול להתכבד ולמצוא לעצמו פיסת דשא. רבים התכבדו.

כשיצאנו מהמכונית הרחנו ארומה חריפה של בירה ושתן. אפשר להגיד שהבירה והשתן זרמו כמו מים.

היו הרבה ביתנים של שירותים ציבוריים אלא שלאכזבתי ששיעשעה מאד את המנקה הם היו שירותי בול פגיעה. בסוף התגברתי כמו גדולה.

 

במילים אחרות כשהגענו אנשים התחילו להתעורר והתחלנו לראות הרבה אדום לבן בעיניים כולל המשפחה החמודה הזאת.

 

ואז הגענו סמוך לבניין העיריה. שם אמורה להתחיל אחת מהחגיגות בה בובות הענק רוקדות. בינתיים הסתובבו שם "ראשים" עם מרביצנים. תיירים רצו להצטלם איתם אבל אני לא רציתי לצאת יותר מדי תיירת.

על המרפסת עומדים ראש העיר ופמלייתו (בניו?)כולל אשתו המוזרה (מימין)

ראש העיר נותן את האות ובובות הענקים מתחילות לרקוד

 

הבובות אמורות כל אחת לייצג יבשת בעולם.זאת אם הבנתי נכון

 

אמא של טוליו רצתה שנצלם ריקודים בסקיים מסורתיים. הלהקה סיימה ברגע שהגענו . כמו שניתן לראות אנחנו לא בקבוצת הגיל הנכונה.

 

אבל הצלחנו להגיע לסוף של תחרות יריקת חרצני זיתים למרחק. ענף אולימפי חדש באולימפיאדה הבאה.

ונחשו ממי חטפתי בסוף מכות?

 

שכחתי לציין שבלטתי למרחוק בחולצתי השחורה. ואז הגענו לחנות שעשתה מכירת חיסול של בגדי סן פרמין ויצאתי ממנה עם גופיה אדומה ומכנסיים לבנים. טוליו הצטייד במכנסיים לבנים וכך הפכנו לחלק מהחבר'ה.

 

עוד היו תזמורות רחוב, מופעים היתוליים,גלידה, מסיבות רחוב ותחרויות שתייה למינהם. אותנו לא פגשו כייסים ולא גנבי מכוניות. ההקלה!

 

לא היינו באינסיירו אבל יש יוטיוב